מה זה המשכיות?

מה זה המשכיות? מה זה איש המשך? תשובה



שימו לב, כמשרד, האתר אינו תואם את ההמשכיות. המאמר שלהלן נכתב על ידי מישהו שמחזיק בהמשכיות. חשבנו שכדאי להחזיק מאמר שמציג בצורה חיובית את ההמשכיות, מכיוון שתמיד טוב לאתגר את נקודות המבט שלנו, מה שמניע אותנו להמשיך ולחפש בכתובים כדי לוודא שהאמונות שלנו תקינות מבחינה תנ'כית.



המשכיות היא האמונה שכל המתנות הרוחניות, כולל ריפוי, לשונות וניסים, עדיין פועלות היום, בדיוק כפי שהיו בימי הכנסייה הקדומה. איש המשך מאמין שהמתנות הרוחניות נמשכו ללא הפוגה מאז יום חג השבועות וכי לכנסייה של היום יש גישה לכל המתנות הרוחניות המוזכרות בתנ'ך.





כשרוח הקודש באה כפי שהבטיח ישוע (מעשי השליחים א':8; ב':1–4), הוא מילא את המאמינים וסיפק להם מתנות על טבעיות שאפשרו להם לשרת את אלוהים בכוח וביכולת. מתנות רוחניות אלו מופיעות ברומים 12:6–8, לאפסים ד’:11, ו-1 לקורינתים 12:7–11, 28, וההמשכיות אומרת שכל המתנות עדיין נמשכות עד היום. מתנות אלו משתנות מאדם לאדם, כפי שהרוח רואה לנכון (פטרוס א' ד':10). קורינתיים הראשון 12:4–6 אומר, יש סוגים שונים של מתנות, אבל אותה רוח מחלקת אותם. יש סוגים שונים של שירות, אבל אותו אלוהים. יש סוגים שונים של עבודה, אבל בכולם ובכל אחד זה אותו אלוהים הפועל. אנשי המשך טוענים שאין ראיות מכתבי הקודש לכך שאף אחת מהמתנות הרוחניות הללו אינן פועלות עוד.



נקודת המבט המנוגדת נקראת הפסקנות, המלמדת שחלק מהמתנות פסקו ואינן פועלות היום. השאלה בהפסקות היא לא האם עדיין ניתנות מתנות אבל איזה מהם . הפוסקים מצביעים על פסוקים כמו ה-1 לקורינתיים 13:10 והעובדה שנראה שהמתנות המופלאות קשורות קשר הדוק לשירות השליחים ולאימות ההתגלות של אלוהים (מעשי השליחים ב':22; 14:3; ב' לקורינתים יב:12 ) כראיה לכך שמתנות הרוח המופלאות פסקו.



כמו בכל דוקטרינה, יש קיצוניות משני הצדדים. חלק מהפוסקים מאמינים בכך את כל מתנות רוחניות פסקו עם תום עידן השליחים. ההפסקה הקיצונית פחות גורסת שרק מתנות הסימנים - ריפוי, ניסים ולשונות - פסקו. בצד ההמשכיות הקיצוני, יש מי שמלמד שלשון חייבת תמיד לעקוב אחר הישועה או מילוי רוח הקודש. יכול להיות גם דגש שגוי על המתנות ולא על אישיותו של ישוע המשיח. יש אפילו הטוענים שכל מאמין יכול להצטייד בכל מתנה מופלאה אם ​​יש לו מספיק אמונה. אבל מושג זה מופרך בבירור ב-1 לקורינתים 12:11, האומר שהרוח מחלקת אותם לכל אחד, בדיוק כפי שהוא קובע. פאולוס עסק בסוגיה זו בדיוק בכנסייה הקורינתית: האם כולם עושים ניסים? האם לכולם יש מתנות ריפוי? האם כולם מדברים בלשונות? (הראשונה לקורינתים 12:29–30). התשובה לשאלות הרטוריות הללו היא לא.



אנשי המשך מאמינים כי ההוראה המקראית על מתנות רוחניות רלוונטית היום בדיוק כפי שהייתה כשנכתבה. הם טוענים שאין סיבה תסריטאית להאמין אחרת וכי חובת ההוכחה מוטלת על הפוסקים. מאמינים משני הצדדים של הנושא יכולים להסכים לא להסכים, אבל שתי נקודות המבט צריכות לזכור את תפילתו של ישוע ביוחנן 17:22–23: שהם יהיו אחד כפי שאנחנו אחד - אני בהם ואתה בי - כך הם עשויים להיות מובאים לאחדות מלאה. אז יידע העולם ששלחת אותי ואהבת אותם כמו שאהבת אותי. בין אם הם מתמשכים או פוסקים, כל המאמינים שנולדו מחדש הם חלק מגופו של המשיח (הראשונה לקורינתים 12:27). כאשר אנו מאפשרים לכל סוגיה שאינה יסודית לגרום לפילוג ומחלוקות, איננו שמים לב למשהו חשוב לאדוננו.

תוספת על טיעוני הפסקה נפוצים ותגובות המשכיות

נוצרים הטוענים שאין בסיס תנ'כי להפסקת הדת, מכונים לפעמים כאל המשך. מאמינים אלו מחשיבים את עמדתם כעקבית מבחינה תנ'כית ושההפסקה היא חסרת בסיס כתובי. להלן כמה טיעונים נפוצים להפסקה ותגובות המשכיות:

1. כתבי הקודש

חוקרי הפסקות מרבים לצטט את ה-1 לקורינתיים 13:8–10 כדי לתמוך ברעיון שמתנות מסוימות פסקו כשהמושלם הגיע. יש המאמינים שהמושלם מתייחס להשלמת התנ'ך. עמדה זו גורסת שברגע שהתנ'ך הושלם לא היה עוד צורך במעשים מופלאים של רוח הקודש באמצעות מאמינים. עם זאת, פסוק 12 מבהיר את זהותו של אותו מושלם: לעת עתה אנו רואים רק השתקפות כמו במראה; אז נראה פנים אל פנים. עכשיו אני יודע בחלקו; אז אדע במלואו, כמו שאני ידוע במלואו. מכיוון שאיננו יכולים לראות את התנ'ך פנים אל פנים, והוא גם לא יכול להכיר אותנו, אנשי ההמשך רואים בקטע זה התייחסות לביאתו השנייה של ישוע. באותו זמן לא יהיה צורך במתנות של רוח הקודש, כולל מתנת הידע (פסוק 8), כפי שנהיה בנוכחות הפיזית של ישוע עצמו.

פסוק נוסף שצוטט לעתים קרובות הוא ה-2 לקורינתים 12:12. הפוסקים טוענים שהמתנות המופלאות כמו לשונות, ריפוי, נבואה וניסים הוגבלו לשליחים כדי לאמת את סמכותם. עם זאת, התנ'ך כולל דיווחים על לא-שליחים בכנסייה המוקדמת שמבצעים ניסים וריפויים, כמו סטפנוס (מעשי השליחים 6:8) ופיליפ (מעשי השליחים 8:6–7). מתנות הלשונות והנבואה היו נפוצות בקרב כל מי שהיה מלא ברוח הקודש (מעשי השליחים י':46; י'ט:6; א' לקורינתיים י'ד:5, 39; גלטים ג':5). פאולוס כלל את המתנות המופלאות הללו כאשר פנה לכנסייה בקורינתוס (הראשונה לקורינתים 12:4–11, 28). ההמשכיות טוענת שאילו הלשונות, הריפוי והניסים היו מוגבלים לשליחים, מתנות אלו לא היו נכללות בהנחיות של פאולוס לגוף הכנסייה שנים רבות לאחר חג השבועות. פאולוס אמר, עכשיו הלוואי וכולכם דברתם בלשונות, אבל עוד יותר שתתנבאו (לקורינתיים א' י'ד:5). מכאן, אנו יכולים להסיק כי פאולוס לא ראה במתנות אלו מוגבלות לשליחים. גילויי הכוח יוצאי הדופן שהפגינו השליחים (מעשי השליחים 15:12) אולי נבעו מהעובדה שישוע עצמו העניק לשניים עשר את הכוח הזה כשליחיו הייחודיים (לוקס ט':1). היכולות המופלאות שלהם לא היו קשורות בהכרח להענקת מתנות רוחניות שחלו על כל המאמינים מלאי הרוח.

2. תנאים

התנאי לחתום על מתנות משמש לעתים קרובות כדי לציין שאלוהים נתן יכולות מסוימות לשליחים כסימנים לאימות השליחים שלהם. מונח זה מאותגר על ידי ד'ר וויין גרודם, מחבר תקן הסמינר תיאולוגיה שיטתית . הוא קובע, אני לא חושב שזו קטגוריה לגיטימית, לחתום על מתנות. . . . . כאשר פאולוס בקורינתים השני מדבר על הסימנים של שליח אמיתי, הוא מדבר על כושר הסבל הנאמן שלו באמצעות רדיפה, ההטפה הנאמנה שלו של הבשורה, הסבל שלו מול התנגדות, הדאגה שלו לקורינתים. . . אבל אני לא יודע על שום מקום שבו מתנות רוחניות מסוימות מוגדרות כסימנים המצביעים על השליחים. . . אני בעמדה שהמתנות המופלאות של הרוח תקפות להיום, שיכללו נבואה, לשונות, פירושים של לשון, ריפוי, וכנראה גירוש שדים. אנשי המשך מאמינים שכאשר הברית החדשה מתייחסת לסימנים, היא מציינת שיכולות על טבעיות ניתנות על ידי אלוהים לכל מי שהוא בוחר כדי להשיג את מטרתו (שמות ז':3; אל הרומים ט'ו:18–19; עברים ב':4; א' לקורינתים 12). :11). התנאי לחתום על מתנות לעולם אינו משמש כקטגוריה נפרדת הנוגעת למתנות של רוח הקודש.

נְבוּאָה הוא מונח נוסף שהוליד אי הסכמה. חוקרי הפסקות מביאים דוגמאות לכמה מחסידי המשך שהשוו את גילוייהם האישיים לכתבי הקודש. עם זאת, רוב הממשיכים מסכימים עם הפוסקים ששום גילוי נוסף שניתנו לבני אדם לעולם לא יהיה בקנה אחד עם הקנון המושלם של כתבי הקודש. עם זאת, אנשי ההמשך אינם רואים דבר בכתבי הקודש המעיד על כך שהאל היחסי שנתן לנו את הכתוב אינו מתקשר עוד עם עמו. מתנת הנבואה יכולה לכלול אמירת האמת של דבר אלוהים, אך היא יכולה לכלול גם התגלות על טבעית שאלוהים נותן למשרתיו כדי להשפיע על אחרים בצורה עמוקה. הכומר המפורסם צ'ארלס ה. ספורג'ון חווה את הידע הנבואי הזה פעמים רבות במהלך כהונתו שאפשרה לו להגיע ללבבות קשים רבים עם אמת. השליח פאולוס עודד את הכנסייה לרצות להוט במתנות הרוח, במיוחד נבואה (הראשונה לקורינתים י'ד:1).

3. לשונות

נושא הדיבור בלשונות היווה מקור לאי הבנה עבור נוצרים רבים. ההתעללות והשימוש לרעה בה בחוגים מסוימים הניעו עוד יותר את הרשעה של פוסקים שהמתנה הזו אינה פעילה ואינה הכרחית. חלקם אף מייחסים תופעה זו לפעילות דמונית או להיסטריה רגשית. הם גם טוענים שאם הלשונות היו עדיין מתנה לגיטימית, כל מיסיונר היה מקבל את המתנה הזו וימנע שנים של לימוד שפה.

בתגובה, אנשי ההמשך מסכימים שחלק ממה שמתיימרים להיות בהשראת הרוח הוא לא יותר מסנסציוניזם הניזון מרגשות. השטן ובני אדם שנפלו תמיד זייפו מעשי נס של אלוהים ועדיין עושים זאת (שמות ז':10–11; מעשי השליחים ח':9, 11; התגלות י'ג:14). עם זאת, נוכחותו של הזיוף אינה שוללת את האותנטי. במעשי השליחים 16:16, פאולוס וסילאס הוטרדו על ידי נערה אחוזת שדים עם מתנת הנבואה. העובדה שהיכולת העל טבעית שלה הייתה מהשטן ולא מאלוהים, לא גרמה לפול להסיק שכל המתנות הנבואיות היו של השטן (הראשונה לקורינתים י'ד:1). במתי ז':21–23, ישוע חזה שרבים יטענו שהם מכירים אותו מכיוון שהם עשו ניסים בשמו. העובדה שהיו מתחזים לא רמזה שכל מי שעשה ניסים הוא זיוף.

חוקרי המשך מציעים שחלק מהבלבול בנושא זה הוא שייתכן שיש שני סוגים של לשונות המדוברות במעשי השליחים ובמכתבים לקורינתים. המתנה שהגיעה ביום חג השבועות אפשרה לשליחים לדבר בשפות הנוכחים. זה אפשר לבשורה להתפשט במהירות ברחבי האזור (מעשי השליחים ב':6–8). עם זאת, ב-1 לקורינתים 14, נראה שפול מדבר על מטרה שונה ללשונות. הפרק הארבעה עשר כולו הוא הוראה לכנסייה לגבי המטרות והשימוש במתנה זו, שאחת מהן עשויה להיות לעבודת אלוהים (הראשונה לקורינתיים י'ד:2, 14–16, 28).

תמיכה מקראית לעמדה זו נמצאת במעשי השליחים 10:45–46 כאשר קורנליוס קיבל את רוח הקודש. הוא החל להלל את אלוהים בלשונות, למרות שלא היה אף אחד שהיה צריך לשמוע את הבשורה בשפות אחרות. דוגמה נוספת היא במעשי השליחים יט:6–7. שנים עשר גברים מאפסוס קיבלו את רוח הקודש והתחילו לדבר בלשונות, למרות שלא היה אף אחד שהיה צריך לשמוע אותה. הכנסייה הקורינתית כללה באופן קבוע לשונות בשירותי הפולחן שלה, ללא כל אינדיקציה שתמיד היו נוכחים שהיו צריכים לשמוע מסר בשפתם.

ג'ון פייפר קורא לצורת לשונות זו דרך מסוימת לשחרר את לב השבח. ב-1 לקורינתיים 14:28, פאולוס ממשיך את הוראתו על השימוש בלשונות בפולחן ארגוני: אם אין מתורגמן, עליו לשתוק בכנסייה; וידבר אל עצמו ואל ה'. נראה כי הדבר מרמז כי הלשונות יכולות להיות גם אמצעי להתפלל ברוח, מה שמעניק פרספקטיבה נוספת לקטעים כמו ה-1 לקורינתים 14:14–15 ו-28, אל הרומים ח:26, לאפסים ו:18, ויהודה א:20. . פאולוס מעולם לא ייסר את הקורינתים על השימוש במתנה זו (הראשונה לקורינתים 14:39) אלא רק על השימוש לרעה בה ויצירת כאוס (פסוקים 23 ו-39). הפרק הארבעה עשר מסתיים בכך שפול הורה להם לא לאסור דיבור בלשונות. אבל הכל צריך להיעשות בצורה הולמת ומסודרת (הראשונה לקורינתים י'ד:39–40).

4. היסטוריה של הכנסייה

ההפסקה תובעת תמיכה היסטורית, תוך שהיא קובעת שאין כל אינדיקציה לכך שמתנות מופלאות נמשכו לאחר מות השליחים. עם זאת, אנשי המשך טוענים שהתיעוד של הכנסייה אינו מסכים. הם מביאים את הדוגמאות הבאות:

• ג'סטין מרטיר (100-165 לספירה), היסטוריון הכנסייה הקדום, הצהיר שהמתנות הנבואיות נשארות איתנו אפילו עד היום. כעת ניתן לראות בינינו נשים וגברים בעלי מתנות של רוח אלוהים.

• אירנאוס (125-200 לספירה) אמר, אנו שומעים גם אחים רבים בכנסייה בעלי מתנות נבואיות ובאמצעות הרוח מדברים כל מיני שפות. . . . המתים אפילו קמו ונשארו בינינו שנים רבות.

• נובטיאנוס (210-280 לספירה) אמר, זה הוא [רוח הקודש] שמציב נביאים בכנסייה, מדריך מורים, מכוון לשונות, נותן כוחות וריפוי, עושה עבודות נפלאות.

• אוגוסטינוס (354-430 לספירה) מצוטט לעתים קרובות כאב כנסייה מוקדם שדחה את רעיון ההמשכיות. זה היה נכון בשלב מוקדם. עם זאת, מאוחר יותר בחייו, הוא הושפע כל כך מהריפויים והניסים שהוא ראה ממקור ראשון שכתב ב עיר האלוהים , אני כל כך לחוץ מההבטחה לסיים את העבודה הזאת שאני לא יכול לתעד את כל הניסים שאני מכיר.

• חוקרי תנ'ך עדכניים יותר כגון ג'ון ווסלי, א. וו. טוזר, ר. א. טורי וג'יי פי מורלנד היו גם משוכנעים שכל המתנות של הרוח עדיין פעילות בעולם כיום, ולמעשה פועלות(ד) בחלק מהמתנות הללו.

5. טיעונים מתוך שתיקה

חוקרי הפסקות מציינים שרק המכתבים המוקדמים ביותר של פאולוס הכילו התייחסויות למתנות המופלאות. איגרות מאוחרות יותר כגון אפסים אינן מזכירות אותן. המסקנה שלהם היא שמתנות אלו בטח גוועו לאחר שהכנסייה הוקמה היטב. עם זאת, אנשי המשך מציינים כי מדובר בטיעון משתיקה, שהוא כשל לוגי. חוסר ההתייחסות לנושא אינו מעיד בשום אופן שההוראה הקודמת השתנתה. ייתכן שהמתנות המופלאות לא גרמו להפרעה באפסוס כפי שהיו בקורינתוס, ועניינים אחרים היו ראויים יותר לתשומת ליבו של פאולוס. רשימות המתנות שנמצאו ברומאים 12:6–9, 1 לקורינתיים 12:4–11, ו-1 פטרוס 4:10–11 אינן זהות וייתכן שלא נועדו להיות ממצה.

משני הצדדים של סוגיה זו יש בשפע חוקרי מקרא. ההפסקה גורסת שדבר אלוהים בהשראתו הוא כל מה שאנו צריכים כדי לחיות כפי שהמשיח רוצה שנחיה. אנשי המשך טוענים שרוח הקודש שנשפכה במעשי השליחים 2 עדיין ממשיכה בעבודתו, עם כל המתנות העל-טבעיות המוזכרות בכתובים. דיוויד מרטין לויד-ג'ונס, תאולוג בן המאה ה-19 אשר מצוטט לעתים קרובות כתומך בהפסקה, אומר זאת: כל נוצרי צריך תמיד לחפש את הטוב והגבוה ביותר. לעולם אל לנו להסתפק במשהו פחות ממה שמתואר כאפשרי לנוצרי בברית החדשה. על כך יוסיפו שני הצדדים, אמן.



Top