מהו הספד?

תשובה



ל הֶספֵּד הוא נאום (או קטע כתיבה) המשבח אדם, אירוע או דבר. לרוב, אנו חושבים על הספד כנאום בהלוויה שניתנה לכבוד הנפטר. הֶספֵּד מגיע מיוונית הֶספֵּד , כלומר דיבור טוב או שפה משובחת.

התנ'ך לא אומר שום דבר ספציפי על הספדים. עם זאת, יש לזה הרבה מה לומר על הנאום שלנו. האפסים ד' 29 אומר, אל תתנו לכל דיבור לא בריא לצאת מפיך, אלא רק מה שמועיל לבניית אחרים בהתאם לצרכיהם, כדי שיועיל למי שמקשיב. הפיליפאים ד':8 מורה, לבסוף, אחים ואחיות, כל מה שנכון, כל מה שנעלה, כל מה שנכון, מה שטהור, מה שנחמד, כל מה שמעורר הערצה - אם משהו מצוין או ראוי לשבח - חשבו על דברים כאלה. אין ספק, התמקדות בדברים הראויים להערצה על אדם, אירוע או דבר ואז לשתף את הדברים האלה היא המתאימה.



עלינו לכבד אחד את השני מעל [עצמנו] (רומים י'ב:10) ולהראות כבוד ראוי לכולם (פטרוס א' ב':17). אין ספק שזה הופך את מתן הספד למקובל בעיני אלוהים. המאמינים אינם נוקטים בחנופה, אך הם צריכים להיות אנשים המעודדים אחרים, מדברים בצורה חיובית ומעניקים כבוד היכן שראוי כבוד (ראה אל הרומים י'ג:7).



התנ'ך אינו אומר שום דבר ספציפי על שיטות הלוויה מקובלות, שלעתים קרובות הספדים הם חלק מהם. עם זאת, הוא כן מורה לנו להתאבל עם המתאבלים (רומים יב:15). דיבור על ההיבטים החיוביים של אדם אהוב שנפטר יכול להיות דרך להתאבל. החיים הם מתנה מאלוהים, וכל האנשים הם יצירתו, ראויים לכבוד ולכבוד כנעשה בצלם אלוהים. לפיכך, כיבוד המנוח הוא נוהג ראוי ונכון. העברים יא' יכולים להיחשב כהספד מסוגים; הפרק הזה הוא דוגמה מצוינת לכתיבה בשבחם של אלו שהלכו לפנינו.

הספדים יכולים להיות דרך מועילה לכבד אנשים או להנציח אירוע. בהספד מכל סוג שהוא, חשוב לוודא שהוא בונה את המאזינים או הקוראים. כמו כן, חשוב לוודא שבזמן שאנו מדברים או כותבים בשבח האדם או האירוע, אנו תמיד זוכרים שהשבח הגבוה ביותר מגיע לאלוהים, הבורא והמאפשר מכולם.