מהי גנופלציה?

תשובה



גנופלקציה (או גנופלקציה) היא מעשה מסורתי של כבוד או פולחן. זה מורכב מכיפוף ברך אחת לקרקע. להתכופף זה לרדת על ברך ולקום, מעשה שהיה נהוג בימי הביניים, כאשר כבוד למלך או אציל הופגן על ידי ירידה על ברך אחת, לעתים קרובות נשאר שם עד שנאמר לו לקום. הגנופלה עדיין מתבצעת לעתים בתרבויות המערב כאשר גבר מציע הצעת נישואין מסורתית.

כיום, גנופליה נפוצה בשיטות הדת של הכנסייה האנגליקנית הגבוהה והכנסייה הקתולית. הרומאים הקתולים מתרפקים על יסודות הקודש - הלחם והיין של הקודש. הם מתכופפים לפני היסודות בגלל אמונה כוזבת שהם בעצם משתחוים לפני האדון, שנוכח בסעודת האדון. בקתוליות הרומית, מקובל שמתפלל מכופף את ברך ימין בכל פעם שהוא נכנס או יוצא מנוכחותו של הקדוש ברוך הוא, כלומר כאשר הוא נכנס ויוצא מספסל בקודש. כאשר הקדוש ברוך הוא חשוף לנוף, ואינו מוסתר בתוך המשכן, שתי ברכיו של המתפלל חייבות לגעת ברצפה. על פי הוראה כללית של המסל הרומאי , כפיפה, שנעשתה על ידי כפיפת ברך ימין לקרקע, מסמלת הערצה, ולכן היא שמורה לקודש הקדושים, וכן לצלב הקדוש.



כריעה או כפיפה במקרא נעשית כאות של כניעה, כבוד, יראת כבוד ופולחן לאלוהים. בברית הישנה, ​​אף על פי שהמנהג היה להתפלל בעמידה, תפילות תחנון נערכו לעתים קרובות על הברכיים. שלמה השתחווה לפני ה' בחנוכת בית המקדש שבו התפלל לברכת ה' על ישראל (דברי הימים ב' ו). מנהגו של דניאל היה להתפלל שלוש פעמים ביום על ברכיו, מתפלל ומתפלל לפני אלוהיו (דניאל ו:11). דוד, בעצמו מלך ורגיל לאחרים להשתחוות לפניו, מעודד אותנו להשתחוות ולהשתחוות, הבה נכרע לפני ה' יוצרנו (תהלים ל'ה, ו).



בברית החדשה, רבים כרעו ברך לפני ישוע עם בקשות לריפוי או טובות הנאה. המצורע (מרקוס א' 40), אמם של בני זבדי (מתי כ' 20), והאיש עם הבן בעל השדים (מתי י'ז 14) השתחוו כולם בתחינה לפני זה שהם ידעו שיש לו את הכוח. לרפא ולהיענות לתחינותיהם. אפילו ישוע תפס תנוחה של ענווה ותחינה כשביקש מהאב לקחת את כוס הצער שהוא עמד לשתות (לוקס כ'ב:41). במעשי השליחים אנו רואים דוגמאות של השליחים ואחרים שכרעו ברך בתפילה: סטפנוס (מעשי השליחים 7:59), פטרוס (מעשי השליחים 9:40) ופאולוס (מעשי השליחים 20:36).

בסופו של דבר, כולם יכרע ברך ביראת כבוד למלך המלכים. אלוהים הרים אותו למקום העליון ונתן לו את השם שלמעלה מכל שם, שבשם ישוע כל ברך תשתחווה, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תכיר שישוע המשיח הוא האדון. כבודו של אלוהים האב (פיליפים ב':9–11).



Top