מה הפירוש של דברי הימים ב' ז':14?

תשובה



אם עמי הנקרא בשמי ישפיל את עצמו, ויתפלל ויבקש את פני וישוב מדרכיו הרעות, אז אשמע מהשמים וסלח על חטאתם וארפא את ארצם (דברי הימים ב ז, 14, ESV).




המפתח להבנת כל פסוק בכתובים הוא ההקשר. יש את ההקשר המיידי - הפסוקים שלפניו ואחריו, כמו גם ההקשר הגדול יותר של כתבי הקודש - כיצד הפסוק משתלב בסיפור הכולל. יש גם את ההקשר ההיסטורי והתרבותי - איך הפסוק הובן על ידי הקהל המקורי שלו לאור ההיסטוריה והתרבות שלהם. מכיוון שההקשר הוא כל כך חשוב, פסוק שמשמעותו ויישומו נראים פשוטים כשהוא מצוטט בנפרד עשוי להיות משמעות שונה באופן משמעותי כאשר הוא נלקח בהקשר.

כאשר ניגשים לדברי הימים ב' ז':14, יש לשקול תחילה את ההקשר המיידי. לאחר ששלמה חנך את בית המקדש, ה' נגלה אליו ונתן לו כמה אזהרות והבטחות. ה' התגלה אליו בלילה ואמר: 'שמעתי את תפילתך ובחרתי לי את המקום הזה למקדש לקרבנות' כשאסתמי את השמים שלא יהיה גשם, או מצווה על ארבה לטרוף את הארץ. או שלח מגפה בעמי, אם עמי אשר נקרא בשמי, ישפילו ויתפללו ויבקשו פני וחזרו מדרכיו הרעות, אז אשמע מן השמים, וסלחתי על חטאתם וארצה. לרפא את אדמתם (דברי הימים השניים ז':12–14).



ההקשר המיידי של דברי הימים ב' ז' 14 מראה שהפסוק קשור לישראל ולמקדש ולעובדה שמדי פעם אלוהים עלול לשלוח משפט על הארץ בצורה של בצורת, ארבה או מגיפה.



כמה פסוקים אחר כך אומר ה' את זה: אבל אם תסתובב ותעזוב את הגזרות והפקודות שנתתי לך ותלך לעבוד אלוהים אחרים ולעבוד אותם, אז אעקור את ישראל מארצי אשר נתתי להם, ידחה את המקדש הזה שקידשתי לשמי. אעשה זאת למילת לשון ולחפץ ללעג בין כל העמים. המקדש הזה יהפוך לערמת הריסות. כל העוברים במקום יזדעזעו ויאמרו: 'מדוע עשה ה' דבר כזה לארץ הזאת ולבית המקדש הזה?' יענו אנשים 'כי עזבו את ה' אלוקי אבותיהם אשר הוציא אותם. של מצרים, וחיבק אלים אחרים, סגד להם ועבד אותם - לכן הביא עליהם את כל האסון הזה' (דברי הימים ב' ז':19–22).

אין ספק ששלמה היה מזהה אזהרה זו כחזרה על דברים כ'ח. אלוהים כרת ברית עם ישראל והבטיח לטפל בהם ולגרום להם לשגשג כל עוד יצייתו לו. הוא גם הבטיח להטיל עליהם קללות אם לא יצייתו. בגלל יחסי הברית הייתה התאמה ישירה בין ציותם לשגשוגם לבין אי-ציותם וקושים. דברים כ'ח מפרטים את הברכות לציות ואת הקללות לאי ציות. שוב, הברכה האלוהית והעונש האלוהי על ישראל היו מותנים בצייתנותם או באי-ציותם.

אנו רואים את הברכה והקללה הזו תחת התורה מופיעות בספר שופטים. שופטים פרק 2 מכונה לעתים קרובות 'מחזור השופטים'. ישראל היו נופלים בחטא. אלוהים ישלח אומה אחרת לשפוט אותם. ישראל היו חוזרים בתשובה וקוראים לה'. יהוה יקים שופט שיציל אותם. הם היו משרתים את האדון לזמן מה ואז נופלים שוב לחטא. והמחזור ימשיך.

בדברי הימים ב' ז', האדון פשוט מזכיר לשלמה את ההסכם הקודם. אם ישראל יצייתו, הם יתברכו. אם הם לא יצייתו, הם ישפטו. הדין נועד להביא את ישראל בתשובה, וה' מבטיח לשלמה שאם יהיו ענווים, יתפללו ויחזרו בתשובה, אז ה' יציל אותם מהמשפט.

בהקשר, דברי הימים ב' ז' 14 היא הבטחה לישראל הקדומה (ואולי אפילו לישראל של ימינו) שאם יחזרו בתשובה וישובו אל ה', הוא יציל אותם. עם זאת, נוצרים רבים בארצות הברית לקחו את הפסוק הזה כצעקת גיבוש לאמריקה. (אולי נוצרים במדינות אחרות עשו זאת גם כן.) בפירוש זה, הנוצרים הם האנשים שנקראים בשמו של אלוהים. אם נוצרים ישפילו את עצמם, יתפללו, יחפשו את פניו של אלוהים ויחזרו בתשובה, ואז אלוהים ירפא את אדמתם - לעתים קרובות נשקפת ריפוי מוסרי ופוליטי כמו גם ריפוי כלכלי. השאלה היא האם מדובר בפרשנות/יישום ראוי או לא.

הבעיה הראשונה שבה נתקלת הפרשנות המודרנית, הממערבית, היא שלארצות הברית אין את אותם יחסי ברית עם אלוהים שממנו נהנתה ישראל העתיקה. הברית עם ישראל הייתה ייחודית ובלעדית. התנאים שחלו על ישראל פשוט לא חלו על אף אומה אחרת, ואין זה ראוי שתנאים אלו יחולו על אומה אחרת.

חלקם עשויים להתנגד לכך שהנוצרים עדיין נקראים בשמו של אלוהים ובמובנים מסוימים ירשו את הברית עם ישראל - וזה עשוי להיות נכון במידה מסוימת. אין ספק, אם אומה נמצאת בצרות, תגובה מתפללת וחוזרת בתשובה של נוצרים באומה זו תמיד מתאימה. עם זאת, יש נושא נוסף שלעתים קרובות מתעלמים ממנו.

כשישראל הקדמונים חזרו בתשובה וביקשו את ה', הם עשו זאת הרבה . העם בכללותו חזר בתשובה. ברור שלא כל אחד מבני ישראל חזר בתשובה והתפלל, אבל בכל זאת כך היה לאומי חזרה בתשובה. מעולם לא היה אינדיקציה לכך שמיעוט קטן מהעם (שארית צדיק) יוכל לחזור בתשובה ולהתפלל ושגורל העם כולו ישתנה. אלוהים הבטיח הצלה כאשר כל העם התחרט.

כאשר דברי הימים ב' 7:14 מיושמים על נוצרים בארה'ב או בכל מדינה מודרנית אחרת, זה בדרך כלל מתוך הבנה שהנוצרים באומה זו - המאמינים האמיתיים בישוע המשיח שנולדו מחדש על ידי רוח אלוהים - מהווים את שארית הצדיקים. אלוהים מעולם לא הבטיח שאם שריד צדיק יחזור בתשובה ויתפלל עבור עמם, שהעם יינצל. אולי אם תתרחש תשובה לאומית, אז אלוהים היה חס על אומה מודרנית כפי שהוא חס על נינוה בהטפת יונה (ראה יונה ג') - אבל זה נושא אחר.

לאחר שאמרנו זאת, לעולם אין זה פסול להתוודות על חטאינו ולהתפלל - למעשה, חובתנו כמאמינים היא להתוודות ללא הרף ולנטוש את חטאינו כדי שלא יפריעו לנו (עברים יב:1) ולהתפלל למען עמנו. ובעלי הסמכות (טימותיאוס א' ב':1–2). יכול להיות שאלוהים בחסדו יברך את עמנו כתוצאה מכך - אבל אין ערובה לגאולה הלאומית. גם אם אלוהים אכן השתמש במאמצינו להביא לתשובה ותקומה לאומית, אין ערובה שהאומה תינצל פוליטית או כלכלית. כמאמינים, מובטחת לנו ישועה אישית במשיח (רומים ח':1), ומובטח לנו גם שאלוהים ישתמש בנו כדי להשיג את מטרותיו, יהיו אשר יהיו. מחובתנו כמאמינים לחיות חיי קודש, לחפש את אלוהים, להתפלל ולשתף את הבשורה בידיעה שכל המאמינים יינצלו, אך התנ'ך אינו מבטיח את הישועה הפוליטית, התרבותית או הכלכלית של האומה שלנו.

Top