מה הפירוש של טומאה בתנ'ך?

תשובה



טומאה היא התנאי של נטמא במובן מסוים. המילה טוּמאָה יכול להתייחס גם למזהם עצמו: חומר לא רצוי שהופך משהו לטמא. המושגים של טהרה וטומאה חשובים בהצגת הקדושה של המקרא.

על פי הטקסים של חוק הברית הישנה, ​​התמודדו בני ישראל לעתים קרובות עם הרעיונות של טהרה וטומאה פולחניים או טקסיים. דברים רבים עלולים להפוך בן ישראל לטמא או טמא באופן פולחני: למשל, מחזור, לידה, פליטות לילה, נגיעה בגופה וסוגים מסוימים של מחלות עור. אכילת מאכל טמא תעשה אדם טמא (ראה מעשי השליחים י':14). ניתן להעביר טומאה בטקסיות לאחרים: כל מגע אישי עם מישהו טמא יטמא אדם בעצמו. היו כל כך הרבה דרכים שאפשר לטמא, עד שכל ישראל, זכר ונקבה כאחד, היה בטוח שיבלה לפחות זמן מה במצב של טומאה טקסית.



כאשר למישהו הייתה טומאה טקסית והוכרז לטמא, הוא או היא הופרדו מהקהילה ולא הורשו להתפלל בבית המקדש בתקופת הטומאה או הטומאה (שמות ה, א-ד). חוק אלוהים סיפק דרך להשבת הטהרה. תהליך הטהרה היה תלוי במידת הטומאה ונע בין כביסה פיזית להקרבת קורבן בהמה לכפר על הטומאה. התעקשותו של החוק על טהרה והסגר הטומאה שלו הדגישו את העובדה שאלוהים ציפה לקדושה בעמו. הוא בחר בישראל להיות בקשר מיוחד איתו. אלוהים הוא קדוש, והוא דורש קדושה מהאנשים הבאים אחריו. מעט חמץ מחמצת את כל הגוש (גלטים ה':9, ESV); מעט טומאה שוללת שלמות; חטא קטן הורס את הקדושה.



במקרא, טומאה טקסית יכולה להמחיש טומאה מוסרית. דוגמה חיה אחת לכך היא צרעת — אחת ממחלות העור שהפכו אדם טמא או טמא טקסית. מכיוון שלא הייתה תרופה לצרעת, אדם שחלה בצרעת היה לרוב טמא לצמיתות. המצורעים היו מנודים לכל החיים. הם לא הורשו להתרועע עם אחרים בשל ההדבקה של מחלתם; הם לא יכלו לחיות עם משפחותיהם או לעבוד בבית המקדש או לעבוד בעבודות. טומאתם הייתה כה חמורה, שאם היו בשטח ציבורי, נדרשו להזדהות בצעקות טמא! טָמֵא! כדי שאחרים יוכלו להתפנות ולהימנע מכל מגע איתם (ויקרא יג:45). מצורעים נאלצו לפנות לקבצנות, תוך הסתמכות על חסדם של אחרים כדי לחסוך מהם מזון ומצרכים יומיומיים אחרים. טומאת הצרעת דומה לחטא בכך שהיא מבודדת אותנו מהקהילות שלנו, מפרידה אותנו מאלוהים ובסופו של דבר מובילה למוות. וזו הסיבה שגישתו של ישוע למצורעים המנודים בימיו הייתה כה מבהילה. הוא לא פנה מהם, הוא לא פינה מהדרך, והוא לא נסוג באימה או בזלזול; הוא הושיט את ידו ונגע בהם. ובמקום שצרעתם תהפוך את ישוע לטמא, קדושתו גברה על טומאתם וניקתה אותם (מתי ח:1–4; לוקס י”ז:11–16). כוחו של ישוע הוא כזה שהוא יכול לפטור אותנו מכל טומאה: פיזית, מוסרית ורוחנית.

כשאנחנו חושבים על טומאה, אנחנו חושבים לעתים קרובות על חטא מיני. חוסר מוסריות מיני כלול בהחלט ברעיון הטומאה של התנ'ך, אבל יש בו יותר מזה. הטומאה באמת כוללת כל מיני חטאים וכוללת כל פעילות, מחשבה, מילה או פעולה שאינם תואמים את רצון האל לחיינו. אלוהים לא קרא לנו להיות טמאים, אלא לחיות חיים קדושים (תסלוניקים א' ד' ז').



התנ'ך מלמד שטומאה היא מצב ברירת המחדל לבני אדם, לאחר הנפילה. כולנו נולדים כחוטאים טמאים (תהלים ל'א:5; רומים ג':23), ועלינו להיטהר אם ברצוננו לראות את אלוהים. אף אחד מלבד אלוהים אינו מושלם; כולנו זיהמו בגלל טומאת החטא. החטא הקטן ביותר הוא עדיין מזהם קטלני בנפשנו, ואלה חדשות רעות עבורנו: בזה אתה יכול להיות בטוח: אין אדם לא מוסרי, טמא או חמדן. . . יש לו ירושה כלשהי במלכות המשיח ושל אלוהים (אל האפסים ה':5; ראה התגלות כ'א:27). כמו מצורעים, כולנו זקוקים נואשות לרחמי אלוהים ולחסדיו כדי להושיט יד ולנקות אותנו מהטומאה המטמאת אותנו. אנו זקוקים למגע של ישוע ולמתנת צדקתו (לקורינתיים א':30). בָּרוּךְ אֲשֶׁר לֹא יְחָמֶה יְהוָה חַטָּאתוֹ (תהלים ל'ב, ב).

תהילת הבשורה היא שאלוהים יכול להפוך את מה שטמא, טהור; ומה טמא, נקי. לשמחתנו הנצחית, אלוהים רוצה לעשות בדיוק את זה, למען המשיח: אם נתוודה על חטאינו, הוא נאמן וצודק ויסלח לנו על חטאינו ויטהר אותנו מכל עוולה (יוחנן א':9).

Top