מה הפירוש של משל הכרם?

תשובה



משל הכרם מופיע בשלוש מהבשורות (מתי 21:33-46; מרקוס 12:1-12; לוקס 20:9-19), כאשר התיאור של מתי הוא השלם ביותר. עם זאת, יש תוספות באחרים; לפיכך, זה חכם ללמוד את כל שלושת החשבונות כדי להשיג את ההבנה הגדולה ביותר. כדי לקבל את ההקשר של מה שקורה, עלינו להסתכל על מתי 21:18. מוקדם בבוקר, ישוע הולך לחצרות המקדש כדי ללמד (כ'א:23). בזמן שהוא מלמד, הכוהן הראשי והזקנים מתעמתים איתו, ברצונם לדעת באיזו סמכות הוא מלמד. לא מאפשר להם לשלוט בשיחה, ישוע עונה על השאלה בכך ששאל קודם כל שאלה (כ'א:24-26). הם לא אוהבים את השאלה שלו וגם לא את תגובתו לתשובתם; בעיקרו של דבר, הוא אמר להם שהם לא יכולים להציל פנים מהניסיון הברור שלהם לשכנע אותו, ולכן, הוא אינו מחויב לענות על השאלה שלהם (כ'א:27). מה שישוע אמר להם הוא שיוחנן המטביל והוא קיבלו את סמכותם מאותו מקור. חילופי דברים אלה גורמים למנהיגים לכעוס ומעמידים אותם באופוזיציה לישו. לאחר מכן, ישוע מתסכל עוד יותר את הכוהנים בכך שהוא מספר שני משלים: הראשון הוא משל שני הבנים, והשני הוא משל הכרם, הנקרא לפעמים משל הדיירים הרשעים.

המשל הראשון שישוע מלמד אומר לכמרים שהם טענו לקבל את המסר מאלוהים אך הם לא הצליחו לעמוד בו על ידי צייתנות. כלפי חוץ, הם אדוקים ונראים כאנשי אלוהים, אבל אלוהים יודע את הלב, ושם הם נכשלו כישלון חרוץ. המשל הבא (משל הכרם) הוא כמו שפיכת מלח על פצע. רק למקרה שהם לא הבינו לגמרי (מה שהם הבינו), ישוע נותן תמונה הרבה יותר ברורה למה הוא מתכוון. ברור שזה מכעיס עוד יותר את הכוהנים, אבל זה גם נותן לאחרים שנכחו הזדמנות לשמוע את ישוע מסביר במלואו את ההשלכות של חוסר הציות של העם היהודי לאורך הדורות.



רקע: יש 6 דמויות עיקריות במשל זה: 1) בעל הקרקע - אלוהים, 2) הכרם - ישראל, 3) החוכרים/חקלאים - ההנהגה הדתית היהודית, 4) משרתי בעל הקרקע - הנביאים שנשארו צייתנים והטיפו דבר ה' לעם ישראל, 5) הבן-ישו, ו-6) הדיירים האחרים-הגויים. הדימויים בהם נעשה שימוש דומה למשל של ישעיהו על הכרם (שראוי ללמוד גם זאת) המצוי בישעיהו פרק ה'. מגדל השמירה והחומה המוזכרים בפסוק 33 הם אמצעי הגנה על הכרם והענבים הבשלים. הגת מיועדת ללא ספק להוצאת מיץ הענבים להכנת היין. ככל הנראה החקלאי לא היה בזמן הבציר והשכיר את הכרם לדיירים. זה היה נהוג בזמנים, והוא יכול היה לצפות עד מחצית מהענבים כתשלום של החוכרים עבור השימוש באדמותיו.



הסבר: פסוקים 34-36 מספרים לנו שבעל הקרקע שלח את עבדיו לאסוף את חלקו מהקציר וכיצד הם נדחו באכזריות על ידי החוכרים; חלקם הוכו, נסקלו באבנים ואפילו נהרגו. ואז הוא שלח עוד יותר בפעם השנייה והם קיבלו את אותו יחס. המשרתים שנשלחו מייצגים את הנביאים שאלוהים שלח לעמו/ישראל ולאחר מכן נדחו ונהרגו על ידי אותם אנשים שטענו שהם מאלוהים וצייתנים לו. ירמיהו הוכה (ירמיהו כ'ו:7-11; ל'ח:1-28), יוחנן המטביל נהרג (מתי י'ד:1-12), ואחרים נסקלו באבנים (דברי הימים ב' כ'ד:21). במשל זה ישוע לא רק מזכיר לממסד הדתי איך הם היו, אלא הוא העלה במוחם שאלה: איך הם יכולים לטעון לציות כאנשי אלוהים ועדיין לדחות את שליחיו? אנחנו לא יודעים כמה משרתים שלח הבעלים, אבל זה לא מה שחשוב; הנושא הוא פנייתו החוזרת ונשנית של אלוהים באמצעות נביאיו לעם שאינו חוזר בתשובה. בפסוקים הבאים (37-39) המצב הופך קריטי עוד יותר. בעל הקרקע שולח את בנו שלו, מתוך אמונה שהם בוודאי יכבדו אותו. אבל הדיירים רואים כאן הזדמנות; הם מאמינים שאם יהרגו את הבן הם יקבלו את הירושה שלו. החוק דאז קבע שאם לא יהיו יורשים אז הנכס יעבור למחזיקים (החזקה היא תשע עשיריות מהחוק). זה מסתכם בקנוניה לביצוע רצח על ידי ההנהגה היהודית, וזה נבואי במובן זה שישוע אומר להם כעת מה הם הולכים לעשות לו (ראה תהילים 118:22; ישעיהו 28:16). לאחר מותו של ישוע, פטרוס יגיש את אותן האשמות נגד הממסד הדתי (מעשי השליחים ד':8-12). השוכרים חשבו כנראה שהמאבק על הנכס הסתיים, אבל זה לא היה; הבעלים יופיע כעת במקום.

ישוע כעת (ו.40-41) שואל את השאלה, מה יעשה הבעלים לדיירים המרושעים? מה שהוא עושה זה מכריח את המנהיגים/הכוהנים הדתיים להכריז על גורלם העגום: גינוי על אי-ציותם הבוטה. הדבר דומה לשאלה שנתן הציב לדוד (שמואל ב' יב, א-ז). עד לנקודה זו, ישוע התמודד עם המצב המיידי של ישראל ועם אי-ציותה בעבר; כעת ישוע משאיר פתוחה את השאלה מה עומדת הנהגתה של ישראל לעשות עם המשיח, בן האלוהים, שאליו הוא מתייחס כאבן הפינה הראשית (ו 42). אבני פינה ואבני קצה משמשים באופן סמלי בכתבי הקודש ומתארים את ישו כחלק העיקרי של היסוד של הכנסייה וראש הכנסייה, בהתאמה. ישוע הוא תחילתה של הכנסייה ומהווה יסוד לכנסייה, והוא עומד כעת מעל הכנסייה בעמדת הכבוד הראויה שלו, ומנחה את הכנסייה להגשים את ייעודה האלוהי. פסוק זה מבהיר באופן נבואי כיצד ישוע יידחה על ידי הממסד הדתי ובסופו של דבר נצלב (ראה תהילים 118:22-23).



המפתח להבנת המשל הזה ומה שהוא אומר על המנהיגים הדתיים נמצא בפסוק 43, שם ישוע הופך את חוסר הציות שלהם לאישי. ישוע אומר למנהיגים שבגלל אי-ציותם הם יישארו מחוץ למלכות השמים (ביחיד וכעם); שהם נתנו להזדמנות שלהם לעת עתה לחמוק להינתן לגויים (ראה פסוק 41, דיירים אחרים). זה יהיה יותר ממה שהם יכולים לסבול, כפי שנראה בפסוקים 45 ו-46. הוא אומר שיהיה עם אלוהים חדש המורכב מכל העמים שיחליפו זמנית את היהודים כדי שישוע יוכל להקים את הכנסייה שלו. זה ישנה את האופן שבו אלוהים מתמודד עם האדם, מהסדר הישן של החוק למתן חדש של חסדו של אלוהים. זה יפתח פרק זמן שבו האדם לא יבין עוד את סלילת החטאים כעבודת האדם דרך מה שהוא עושה או לא עושה או על ידי קורבנות של בעלי חיים על המזבח, אלא על ידי עבודת המשיח על הצלב. זה יהיה זמן שבו כל אדם יכול לנהל מערכת יחסים אישית ומצילה עם האל האחד והיחיד של היקום. החלק המרגש בפסוק הוא הביטוי מי יפיק פרי; זה נותן סמכות לכנסייה לחלוק את הבשורה של המשיח לאובדי העולם. עד למועד זה, הרגישו היהודים שיש להם חברות אוטומטית במלכות אלוהים בגלל יחסם לאברהם; זו הסיבה שהם שמים כל כך דגש על אילן יוחסין. אבל לעם החדש של אלוהים יהיה באמת את מה שאלוהים רצה עבור ישראל לאורך כל הדרך: מערכת יחסים אישית וקדושה שתזכה לכבוד באמצעות הפצת דבר אלוהים לכל העמים (ראה שמות יט:5-6).

ישוע ממשיך את מטפורת האבן בפסוק 44 כדי להראות כיצד ניתן להשתמש באבן כדי לבנות משהו יפה, כמו הכנסייה שלו, או שניתן להשתמש בה כדי לרסק ולהרוס, בהתאם למצב. אפשר להשוות את זה לדבר אלוהים: לחלק זה ישועה, שלום ונחמה. בעיני אחרים זה טיפשי ומדאיג בגלל יכולתו להרשיע את האדם בחטאיו (טימותיאוס ב' ג':16).

פסוקים 45 ו-46 נותנים לנו שלוש תובנות על נפשו של הכהן הראשי של הממסד הדתי. 1) הם מקנאים ומקנאים בפופולריות של ישוע בקרב האנשים הפשוטים. זה פוגע בסמכותם ובכוחם למשול. 2) הם הגיעו להבנה שישוע מדבר עליהם. זה פוגע בגאווה שלהם ומביך אותם מול האנשים. 3) הם הבינו את האנלוגיה של הבן ושישוע התכוון לעצמו. זה יהיה חילול הקודש כלפיהם, וכעת הם יבקשו להרוג את ישוע. מכאן המנהיגים היו נפגשים בסודיות כדי לתכנן כיצד ייפטרו מישוע. למה כל הסודיות? האנשים חשבו על ישוע כנביא מאלוהים; מעצרו עלול לגרום להתקוממות. התקוממות תסכן את יחסי המנהיגים עם השלטונות הרומאים, דבר שהיהודים לא רצו בכל מחיר.

יישום: אנו מיישמים את המשל הזה על חיינו על ידי שאילת שתי שאלות; ראשית, האם למדת להכיר את המשיח כאדונך והמושיע שלך, או שדחית אותו כפי שעשתה ההנהגה היהודית? התהליך פשוט, כל עוד אתה כנה בחיפוש אחר מערכת יחסים עם המשיח. אתה צריך להכיר בחטאיך, ואז לקבל את המשיח כיחיד שיכול להציל אותך מעונש החטאים שלך. שנית, אם אתה מאמין, מה עשית עם ישוע? האם אתה כמו הדיירים הרעים, דוחים את דברו וחיים חיים של אי ציות? אם אתה כן, אתה צריך ללמוד את דבר אלוהים ולהתפלל להדרכה, לחפש את רצונו עבור חייך ולחיות שיעשה את זה הכי טוב שאתה יכול, רגע אחר רגע, יום אחר יום.