מהי משמעותו של העוגן בתנ'ך?

תשובה



עוגנים הם מכשירים ימיים המספקים יציבות לספינות במהלך סערות קשות, ומגנים עליהן מפני הטלה בים. לאורך ההיסטוריה, עוגנים שימשו כמכשיר נחוץ עבור מלחים. בתנ'ך, עוגן משמש כסמל לתקווה שלנו בישוע המעניק לנו יציבות ויציבות בחיים. בימי קדם, העוגן שימש ביצירות אמנות ותחריטים כסמל לנצרות. עוגנים מופיעים בקטקומבות הרומיות על קברי נוצרים, המראים את תקוותם האיתנה של הנוצרים לחיי נצח.

המילה לְעַגֵן מוזכר רק בברית החדשה. זה מתייחס לעוגן מילולי בחלק מהקטעים אך משמש כמטאפורה באחרים. עוגנים מוזכרים בתיאור מסעו של פאולוס לרומא במהלך סערה קשה וספינה טרופה לאחר מכן (מעשה 27:13, 17, 29–30, 40). אומרים שישוע ותלמידיו גם עגנו את סירתם בג'נסרת (מרקוס ו':53).



התנ'ך משתמש בעוגן בצורה פיגורטיבית כדי לתאר את התקווה שיש לנו כעוגן נשמתנו: מכיוון שאלוהים רצה להבהיר ליורשים של מה שהובטח את הטבע הבלתי משתנה של מטרתו, הוא אישר זאת בשבועה. אלוהים עשה זאת כדי שבזכות שני דברים בלתי ניתנים לשינוי שבהם לא יתכן שאלוהים ישקר, אנו שברחנו לתפוס את התקווה המונחת לפנינו נוכל להתעודד מאוד. יש לנו תקווה זו כעוגן לנשמה, איתנה ובטוחה. הוא נכנס למקדש הפנימי שמאחורי הפרגוד, לשם נכנס מבשרנו, ישוע, בשמנו. הוא הפך לכהן גדול לנצח, לפי סדר מלכיצדק (עברים ו:17–20). על פי פירוש הידע של התנ'ך, מלחים היו נושאים את העוגן בסירה קטנה יותר מהספינה למקום שבו ניתן היה להפיל אותו (ויקטור, 1983, עמ' 797), וזו תמונה טובה של ישו, מבשרנו, אשר נכנס לגן עדן והבטיח את תקוותנו. במקום עוגן שמגיע למטה אל הים, עוגן הנוצרי מגיע עד לגן עדן, שם ישוע מתערב ללא הרף עבורנו (עברים ו':20; אל הרומים ח':34). אנחנו עוגנים לקודש הקודשים.



לפי העברים ו':19, עוגן נשמתנו הוא תקוותנו לנחלת אלוהים במשיח. בניגוד להגדרה המבוססת על רגשות וספקות של לְקַווֹת נפוץ בעולמנו, התקווה של הנוצרי היא עוגן חזק ואמין (NLT). תקוותנו איתנה ובטוחה כי היא מבוססת על ישוע והבטחות אלוהים. תקוותנו מעגנת אותנו בעונות הסוערות של החיים. קיבלנו עוגן לנפש, תקווה מתמשכת בטוחה ובלתי מעורערת (BLB). כל השאר חולף ומשתנה, אבל ישוע נשאר אותו הדבר (עברים י'ג:8).

כאשר סערות החיים מציפות את הנוצרי בפחד, דאגה או ספק, הוא או היא יכולים להחזיק בהבטחותיו של אלוהים ולמצוא יציבות בישועה שהעניק ישוע. לא משנה מה יקרה, ההבטחות של אלוהים נשארות. הוא לא רוצה שילדיו יסחפו; הוא רוצה שיתקנו אותם במקום בטוח. כשם שעוגן מקרקע ספינה כדי להגן עליה מפני סחף בים, כך גם תקוותנו בישוע שומרת עלינו מקורקעים ובטוחים במהלך סופות החיים הקשות, הלא בטוחות, ולעתים קרובות כואבות.



Top