מהי המשמעות של אשור בתנ'ך?

תשובה



אשור הייתה אומה עתיקה שהייתה מעצמה עולמית מרכזית במשך כאלף שנים (1700-727 לפני הספירה). על פי פרשנות התנ'ך הבינלאומית, אשור השתרעה מבבל צפונה עד ההרים הכורדיים ולעתים כללה את הארץ מערבה עד הפרת והח'בור. לא זו בלבד שאשור היוותה איום גדול על ישראל, אלא שה' גם השתמש באשורים כדי להעניש את ממלכת ישראל הצפונית. מרכזית בהיסטוריה של אשור היא עיר הבירה שלה, נינוה, שאליה שלח אלוהים את יונה כדי להזהיר מפני החורבן הקרוב.

כחלק מהעונש על עבודת האלילים העיקשת של ישראל, מסר אלוהים את ממלכת ישראל הצפונית לידי האשורים. מלכי אשור פול ושלמנאסר החמישי פלשו לישראל, ובערך 722 לפני הספירה כבשו את שומרון וגירשו את בני ישראל לאשור. הוא יישב אותם בחל, בגוזן שעל נהר הבור ובערי המדים (מלכים ב' יז,ו).



הושע 11:5 ניבא על זעמו הקרוב של אלוהים דרך העם הגוי. אשור, אז בדעיכה זמנית, תתעורר כמו ענק ישן ותאכל את ממלכת ישראל הצפונית כטרף שלה (ג'ון ד' חנה, יונה, פרשנות ידע התנ'ך: מהדורת הברית הישנה , John Walvoord ו-Roy Zuck, עורך, Victor, 1985, p. 1,461). כפי שמצהירים ישעיהו ומלכים ב', יהוה עשה זאת מכיוון שהם לא צייתו לו ועבדו לו בלבד (ישעיהו י':6; מלכים ב' י'ח:12).



כמה אשורים נשלחו לגור בשומרון לאחר נפילת ממלכת ישראל הצפונית. למעשה, עזרא ד:2 מזכיר כמה מהגברים הללו שנשלחו לגור בשומרון על ידי אסרחדון, מלך אשור, וטענו לעבוד את ה'. למרות טענותיהם לעבוד את יהוה, ברור שהייתה להם צורת פולחן סינקרטיסטית; הם סגדו גם ליהוה וגם לאחרים (ג'ון א. מרטין, עזרא, שם, עמ' 660). צאצאיהם של האשורים, שהתחתנו עם עמים אחרים, סיכלו את מאמצי בני ישראל לבנות מחדש את בית המקדש (עזרא ד:1–5). לא זו בלבד שהם ביקשו לעצור את בנייתו מחדש של המקדש, אלא שלפי פירוש הדוכן, צאצאיהם הפכו מאוחר יותר לעם השומרוני (ערך עזרא ד, ב).

בשנים שלאחר המצור על שומרון, גם ממלכת יהודה הדרומית הייתה מאוימת על ידי אשור. בתקופת שלטונו של חזקיהו מלך יהודה, תקף מלך אשור סנחריב. האשורים כבשו לראשונה ארבעים ושש מערי יהודה המבוצרות (ישעיהו ל'ו:1). אחר כך צררו על ירושלים. סנחריב התפאר בכוחה של אשור וטען שאיש, אפילו לא יהוה אלוהים, יכול למנוע ממנו לכבוש את ירושלים (מלכים ב' י'ח:13, 19–22, 33–35; דברי הימים השניים ל'ב:14–16). בייאושו שלח חזקיהו זהב וכסף כמנחת שלום לאשור, בתקווה לפייס את המלך סנחריב תאב הכוח (מלכים ב' י'ח:13-16). באמצעות הנביא ישעיהו שלח ה' הודעה לחזקיהו כי רגל האשורים לא ידרוך בתוך העיר (ישעיהו ל'ז, 33) וכי ה' בעצמו יילחם בהם. גם ה' גער במלך אשור: את מי העלבת וחילצת? נגד מי הרמת את קולך ונשאת את עיניך בגאווה? נגד קדוש ישראל! (ישעיהו ל'ז:23). שלח את מלאך ה' נגד צבא אשור, הרג 185,000 חיילים אשורים בזמן שהם ישנו, וסנחריב נטש את כיבוש יהודה. האשורים לא הצליחו לכבוש את ירושלים עקב התערבותו של ה' (דברי הימים ב' ל'ב:22). ה' הראה שהוא האל האמיתי האחד, בניגוד לאלי השקר של האשורים.



נסיעתו של יונה לנינוה באשור היא הפגנה משמעותית של רחמי ה'. אלוהים אמר ליונה הנביא לנסוע לנינוה כדי להזהיר את האשורים כי ממתינים למשפט נגדם. מכיוון שהנינויים היו אויבי ישראל, ומכיוון שהאשורים היו ידועים באכזריותם ובתוקפנותם, סירב יונה לעשות את הנסיעה (יונה א, ג). אולם האל הריבוני התערב, וממילא יונה הגיע לנינווה, והאשורים הגיבו למסר של יונה וחזרו בתשובה על חטאיהם (יונה ג:6–10; מתי י'ב:41). אלוהים רחם עליהם והציל אותם ממשפט באותה עת.

בסופו של דבר, רשעתם של האשורים השיגה אותם, וזמנם למשפט אכן הגיע. עמם הושמד (ראה ישעיהו י':5–19; נחום ג':18–19; וצפניה ג':13). נביא אחד השווה את פטירתו לכריתת עץ: צבא זר - אימת האומות - כרת אותו והותיר אותו נופל על הארץ. ענפיו פזורים על פני הרים ועמקים וגיאיות הארץ. כל אלה שחיו בצלו הלכו והשאירו אותו מונח שם. הציפורים שוכנות על גזעו שנפל, וחיות הבר שוכבות בין ענפיו (יחזקאל ל'א:12–13).

אשור מילאה תפקיד משמעותי בתולדות המקרא כאויבי ישראל והעם שאלוהים נהג להעניש את בני ישראל על בגידתם. הוא גם השתמש באשור כדי להציג את בכירותו על פני כל שאר האלים כביכול ולהפגין את מידת הרחמים והחסד שלו.

Top