מהי משמעותה של באר שבע בתנ'ך?

תשובה



באר שבע הייתה עיר בישראל העתיקה בדרום הארץ. מדרום לבאר שבע היה מדבר הנגב, ולכן באר שבע סימנה את הגבול הדרומי ביותר של אדמה מעובדת בישראל. הביטוי הפתגמי מדן ועד באר שבע משמש תשע פעמים בברית הישנה כדי לתאר את כל הארץ המובטחת - דן בצפון ובאר שבע בדרום (שופטים כ':1; שמואל א' ג':20; שמואל ב' ג':10; י'ז:11; כ'ד :2, 15; מלכים א' ד':25; דברי הימים א' כ'א:2; דברי הימים ב' ל'ו:5). המרחק מדן לבאר שבע היה כ-270 מיילים.

באר שבע מוזכרת בבראשית כ'א 31 כמקום שבו כרת אברהם הסכם עם אבימלך מלך פלשתים בג'ראר. אברהם העביר את משפחתו לאזור הנגב והתגורר בין קדש לשור. זמן מה שהה בגרר (בראשית כ, א). אבימלך ראה שאשתו של אברהם, שרה, יפהפייה ולקח אותה להרמון שלו, מבלי לדעת שהיא נשואה לאברהם. בשל כך, אלוהים הטיל קללה על בני ביתו של אבימלך והזהיר אותו בחלום ששרה נשואה (פסוקים ג, יז-יח). אבימלך החזיר במהירות את שרה לבעלה יחד עם קורבנות שלום רב (פסוקים 14–15).



בסופו של דבר כרתו אבימלך ואברהם ברית שבה אמר אבימלך לאברהם, אלוהים איתך בכל מה שאתה עושה. עתה נשבע לי כאן לפני ה' כי לא תנהג בי או בילדי או בצאצאי שקר. הראה לי ולמדינה שבה אתה מתגורר כעת כזר את אותה חסד שעשיתי כלפיך (בראשית כא:22–23). אברהם הסכים.



זמן קצר לאחר מכן התלונן אברהם בפני אבימלך על כך שעבדי המלך השתלטו על באר בבאר שבע השייכת לבני עמו של אברהם. אז החזיר אבימלך את הבאר לאברהם, אשר נתן למלך שבעה כבשים כחותם בריתם. זה קרה בבאר שבע, והאמנה היא שהעניקה למקום את שמו: באר שבע פירושו באר שבעה או באר האמנה. באותה עת נטע אברהם עץ תמריסק בבאר שבע, ושם קרא בשם ה' האל הנצחי. ויהי אברהם בארץ פלשתים זמן רב (בראשית כ'א: ל'ג–ל'ד).

באר שבע משתלבת גם בסיפורו של יצחק בנו של אברהם. בעקבות אביו עבר יצחק לארץ הפלשתים כשהיה רעב בכנען (בראשית כג). כשהחל להתיישב שם, גילה שכל הבארות שחפרו עבדי אביו נמלאו בעפר על ידי הפלשתים. הוא פתח מחדש את הבארות הללו וחפר כמה חדשים (פסוקים 18–22). לאחר מכן נסע יצחק לבאר שבע. שם נגלה אליו ה' כפי שעשה לאברהם אביו והבטיח לו את אותה הבטחה להמון צאצאים (פסוקים 23–24). כפי שעשה אברהם, יצחק בנה מזבח וקרא בשם ה'. בהופעה חוזרת הגיע אבימלך וביקש הסכם נוסף עם יצחק, זהה לזה שנכרת עם אברהם. יצחק הסכים. הוא הכין סעודה למלך, והשניים נשבעו זה לזה שבועת שלום (פסוקים 30–31). באותו יום גילו עבדיו של יצחק מים בבאר חדשה שהם חופרים (פסוק 32), ויצחק קרא למקום שיבה, שפירושו שבועה או שבע (פסוק 33). כך הנציח יצחק את השם שנתן אביו למקום, ובאר שבע הפכה לשם העיירה שלימים תיבנה ליד הבארות שאברהם ויצחק קראו להן.



שנים לאחר מכן, בחלוקת הארץ המובטחת, היה האזור סביב באר שבע חלק מנחלת שבטי שמעון ויהודה (יהושע ט'ו 20–28; יט:1–2). באר שבע הייתה מקום שבו כמה אנשים באו במגע עם אלוהים. יצחק (בראשית כ'ו, כ'ד) ויעקב (בראשית ל'ו, ב) שמעו שניהם מאלוהים בחלומות שחלמו בבאר שבע. הגר (בראשית כא, יז) ואליהו (מלכים א' יט, ה) היו במדבר באר שבע כשדיבר אליהם אלוהים.

באר שבע הייתה גם המקום בו שימשו שני בניו הרשעים של שמואל כמנהיגים (שמואל א' ח:1–3). עיוות זה של השופט הוא שהביא את ישראל לדרוש מלך (שמואל א' ח:ו-9). בתקופת הנביא עמוס, בתקופת המלך עוזיהו, נראה שבאר שבע הפכה למרכז של פולחן שקר, והנביא מזהיר את מי שיעבדו את ה' באמת, אל תסעו לבאר שבע (עמוס ה, ה). כיום, המקום בו שכנה באר שבע מסומן בחורבות עתיקות; כמה בארות עתיקות התגלו באזור, והן עדיין מייצרות מים.

ניתן לראות בבאר שבע מסמלת את אותם אירועים בחיינו הגורמים לנו לקרוא בשם ה'. טרגדיה מכה, כאבי לב קורים, וה' מראה את עצמו חזק בשמנו (דברי הימים ב' טז:9). התאריך או המקום בו חווינו נקודת מפנה הופכים לאנדרטה בליבנו, כמו המזבח, הבאר ועץ התמרסק של באר שבע לאברהם ויצחק. כאשר אלוהים מגלה לנו את רצונו או מציל אותנו בדרך כלשהי, אנו יכולים ליצור באר שבע אישית בליבנו. ואז, כאשר מגיעים זמנים של ספק או עימות, נוכל לחזור לשם שוב ושוב בליבנו כדי להבטיח שאלוהים מגשים את תוכניתו.

Top