מהי משמעותה של העיר ירושלים?

מהי משמעותה של העיר ירושלים? תשובה



במשך אלפי שנים, ירושלים הייתה עיר חשובה, שלעתים קרובות מושכת את תשומת הלב של חלק גדול מהעולם, והעיר מהווה מקום בולט הן בהיסטוריה המקראית והן בנבואות המקרא. ירושלים היא מרכזית באירועים חשובים רבים בתנ'ך.



העיר ירושלים ממוקמת על שפת אחת השולחנות הגבוהים בישראל, מדרום למרכז הארץ, כשלושים ושבעה קילומטרים מזרחית לים התיכון וכעשרים וארבעה קילומטרים מערבית לנהר הירדן. מצבה, מרופד משני צדדים בגיאים עמוקים, מספק הגנה טבעית לעיר. ירושלים נקראת בשמות שונים בכתובים: סאלם, אריאל, יבוס, עיר האלוהים, עיר הקודש, עיר דוד וציון. ירושלים כשלעצמו פירושו החזקת שלום.





ירושלים בהיסטוריה. ההתייחסות המקראית הראשונה לירושלים נמצאת בסיפור המפגש של אברהם עם מלכיצדק, מלך סאלם (בראשית י'ד:18–24). השם האמיתי ירושלים מתרחש לראשונה ביהושע י':5. מאוחר יותר צעד דוד על ירושלים (שמואל ב', ו'-י', בערך 1000 לפנה'ס), והוא כבש את מבצר ציון - שהיא עיר דוד מידי היבוסים (פסוק ז'). באותה תקופה הפכה ירושלים לבירת ישראל. בירושלים בנה שלמה את המקדש ואת ארמונו (מלכים א' ו-ז'). בשנת 586 לפנה'ס הרסו הבבלים את המקדש והעיר וגירשו את היהודים לבבל (מלכים ב' כ'ד-כ'ה). לאחר שהותר ליהודים לחזור לירושלים, הם בנו מחדש את בית המקדש, שהושלם בשנת 516 לפני הספירה תחת זרובבל (עזרא ו). בהנהגתו של נחמיה נבנו מחדש החומות בשנת 444 לפני הספירה (נחמיה 6).



במהלך התקופה הבין-צוותית, המלך הסלוקי אנטיוכוס הרביעי (175–163 לפנה'ס) חילל את המקדש. בשנת 165 שוחררה ירושלים על ידי יהודה המכבי, והיהודים טיהרו ושיקמו את בית המקדש. בשנת 65 לפנה'ס צררו הרומאים על העיר והרסו את החומות. הורדוס הגדול מונה למלך היהודים על ידי קיסר אוגוסטוס בשנת 40 לפני הספירה. עשרים שנה לאחר מכן החל הורדוס בשיפוץ מאסיבי של המקדש היהודי, פרויקט שהושלם בשנת 66 לספירה. מקדש זה נהרס על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, והיהודים התפזרו ברחבי העולם.



במאות השביעית והשמינית עלה האסלאם למקום, והמוסלמים החלו לבנות בירושלים מקדשים ומסגדים כדי להנציח אירועים מסוימים החשובים בדתם. כיפת הסלע היא המקדש הראוי לציון, שנבנה ישירות על הר המקדש. תחת השלטון הערבי, ירושלים שגשגה, והסובלנות הורחבה תחילה לנוצרים. עם זאת, הסובלנות הזו החלה לדעוך עם הזמן. בראשית המאה האחת עשרה הורה שליט מהשושלת הפאטמית להרוס את כל הכנסיות בירושלים. זה הכעיס את הנוצרים ברחבי אירופה והוביל למסע הצלב הראשון (1095–1099).



לאחר מלחמת העולם השנייה, ב-14 במאי 1948, הפכה ישראל שוב למדינה עצמאית, והנשיא טרומן הכיר כדין במעמדה המחודש של ישראל כמולדת לאומית לעם היהודי. ב-5 בדצמבר 1949 הכריזה ישראל על ירושלים כבירתה הנצחית והקדושה. למרבה הצער, עמים אחרים איחרו להתמודד עם המציאות של עצמאותה של ישראל וזכותה לבחור את בירתה. בדצמבר 2017 ארצות הברית הכירה רשמית בירושלים כבירת ישראל.

ירושלים בנבואה. התנ'ך חזה כי העם היהודי ישוב לישראל, וירושלים מהווה מקום בולט בנבואות הנוגעות לאחרית הימים (יואל ג':1; ירמיהו כ'ג:3; ל'ג:7; יחזקאל יא:17; ל'ז:1–14). יום אחד, המקדש היהודי ייבנה מחדש בעיר הקודש (דניאל ט':27; י'ב:11; מתי כ'ד:15; ב' תסלוניקים ב':3–4).

בראשית הצרה יצעד נגד ירושלים כוח צבאי משולב, כולל רוסיה: קרב זה מתואר ביחזקאל 38–39 בנבואת גוג ומגוג, והוא יסתיים בהשמדתם של אותם צבאות ערוכים נגד. ישראל. במהלך הצרה יעברו שני העדים קדושים בירושלים (התגלות יא). בתום הצרה, אומות העולם יתקפו סופית את העיר בקרב ארמגדון (יואל ג' 9–12; זכריה י'ד 1–3; התגלות טז). הקרב הזה יסתיים בבואו של ישוע המשיח עצמו (התגלות 19). ה' יצא ויילחם באומות האלה, כמו שהוא נלחם ביום קרב. . . . יבוא ה' אלוקי וכל הקדושים עמו (זכריה י'ד ג, ה).

זכריה יב:2–4 מתייחס לחוסר התוחלת של אנשים שתוקפים את ירושלים: אני הולך להפוך את ירושלים לכוס ששולח את כל העמים מסביב. יהודה יהיה מצור כמו ירושלים. ביום ההוא, אשר יאספו עליה כל אומות הארץ, אעשה את ירושלים לסלע צמיג לכל העמים. כל מי שמנסה להזיז אותו יפצע את עצמו. ביום ההוא אכה כל סוס בבהלה ורוכבו בטירוף.

במהלך מלכות המילניום, האדון ישוע המשיח ימלוך על פני כדור הארץ מציון, והעמים יבואו לירושלים להוראה ולברכה (ישעיהו ב':2–4; 35:10; תהילים 102:20–22; התגלות 20) .

ירושלים בהווה. ישראל היא אומה ריבונית, והיא בחרה את בירתה להיות ירושלים. בשנת 1995 העביר הקונגרס של ארצות הברית את חוק שגרירות ירושלים, המחייב את העברת שגרירות ארה'ב לירושלים. עם זאת, במשך יותר משני עשורים, יישום החוק התעכב על ידי נשיאי ארה'ב. כעת ארצות הברית הכירה רשמית בירושלים כבירת ישראל, מהלך התואם אלפי שנות היסטוריה ורצונותיה של ישראל עצמה.

ירושלים זוכה להערכה רבה על ידי כל שלוש הדתות הגדולות בעולם: יהדות, נצרות ואיסלאם. יהודים רואים בהר הבית את המקום הקדוש ביותר עלי אדמות; זהו האתר האסלאמי השלישי בקדושתו. הנוצרים מעריכים את ירושלים כאתר של חלק ניכר משירותו של ישוע, המקום בו נצלב וקם מחדש, ומקום הולדתה של הכנסייה (מעשי השליחים 2). כיום הר הבית נמצא בשליטה של ​​הווקף האסלאמי בירושלים, נאמנות שהוקמה לניהול המבנים האסלאמיים בירושלים. על פי הכללים הנוכחיים שלהם, הגישה לאתרים הקדושים אסורה לכל לא-מוסלמים. הכי קרוב שיהודים יכולים להגיע לאתר המקדש הקודם שלהם הוא הכותל המערבי.

נכון לעכשיו, ירושלים עדיין חווה את מה שישוע כינה את זמני הגויים בלוקס כ'א:24: ירושלים תידרס על ידי הגויים עד שיתגשמו זמני הגויים. תקופה זו החלה עם גלות בבל (או אולי עם חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה) והיא תימשך בתקופת הצרה (מתי כ'ד; התגלות יא:2). הכתוב אומר לנו להתפלל לשלום ירושלים (תהלים 122:6).

תקומתה של ישראל ב-1948 הייתה צעד חיוני בהגשמת הנבואה המקראית. העצמות היבשות של הנבואה ביחזקאל ל'ז החלו לחזור יחדיו. ההכרה בירושלים כבירת ישראל היא צעד חשוב נוסף. מכינים את הבמה להגשמת נבואות אחרות. אנחנו אולי לא יודעים את כל ההשלכות שיש לאירועים הנוכחיים על ציר הזמן הנבואי, אבל אנחנו כן יודעים שירושלים היא עיר מיוחדת. זוהי העיר היחידה בעולם שבה אלוהים שם את שמו (מלכים ב' כ'א:7). באשר לבית המקדש, אמר ה', בחרתי וקידשתי את המקדש הזה כדי שיהיה שמי שם לעד. עיני ולבי תמיד יהיו שם (דברי הימים ב' ז:16). אלוהים הבטיח ברית נצח עם ירושלים (יחזקאל טז:60), ולציון יש הבטחה זו:
'למרות שההרים יזדעזעו
והגבעות יוסרו,
אבל האהבה הבלתי פוסקת שלי אליך לא תתערער
ולא תוסר ברית השלום שלי'
אומר ה' המרחם עליך (ישעיהו ל'ד, י).

בביאתו השנייה, ישוע יירד להר הזיתים, ממש מחוץ לירושלים (זכריה י'ד:4). ירושלים תהיה מושב הסמכות בממלכתו של ישוע, והמשפט ייגזר מציון (מיכה ד'7; ישעיהו ל'ג:5; תהילים 110). עם כל יום שעובר, אנו קרובים יותר להגשמת הבטחותיו של יהוה בנוגע לירושלים ולמלכות הצדק והשלום האמיתיים שלו (ישעיהו ט:7). למרות זאת, בוא, אדוני ישוע (התגלות 22:20, KJV).



Top