מהי משמעותה של העיר צור בתנ'ך?

תשובה



צור נחשבת לאחת הערים העתיקות ביותר בחוף הפיניקי, שהוקמה הרבה לפני שבני ישראל נכנסו לארץ כנען. ישעיהו מאשר את מקורותיו הקדומים של צור מאז ימי קדם (ישעיהו כ'ג:5-7).

צור ממוקמת על חוף הים התיכון ישירות צפונית לירושלים בין הרי הלבנון והים התיכון, כ-20 מייל דרומית לצידון וכ-23 מייל צפונית לעכו. צידון השכנה נחשבת לעיר הפיניקית העתיקה ביותר, אך ההיסטוריה של צור מפוארת יותר. השם צור ( צור בעברית) מסמל סלע, ​​תיאור מתאים למצודת החוף הסלעית. בימי קדם, צור שגשגה כעיר ימית ומרכז עמוס למסחר מסחרי. הייצוא היקר ביותר של האזור היה הצבע הסגול המפורסם אז בעולם.



במקור, העיר העתיקה הייתה מחולקת לשני חלקים: עיר נמל עתיקה יותר (Old Tyre) השוכנת על היבשת ואי סלעי קטן במרחק של כחצי מייל מהחוף בו התגוררה רוב האוכלוסייה. האי מחובר ליבשת מאז שאלכסנדר מוקדון בנה אליו רמפת מצור בסוף המאה הרביעית לפני הספירה. השביל התרחב במשך מאות שנים, ויצר את המבנה של חצי האי הנוכחי של צור.



המקרא מזכיר לראשונה את צור ברשימה של ערים שהיו חלק מנחלת שבט אשר (יהושע יט:24–31). מבוצר בחומה, צור החזיק בעמדה חזקה ביותר. זו הייתה העיר היחידה ברשימה שתוארה כחזקה או מבוצרת (פסוק 29). יהושע לא הצליח לכבוש את צור (יהושע יג:3–4), ולראיה, היא מעולם לא נכבשה על ידי בני ישראל (שמואל ב' כ'ד:7).

עד למלכותו של דוד המלך, כרתו ישראל ברית ידידותית עם חירם מלך צור. דוד השתמש בסתתים ובנגרים מצור, יחד עם ארזים מאותו אזור כדי לבנות את ארמונו (שמואל ב' ה':11). יחסי שלום עם המלך חירם נמשכו גם בתקופת מלכותו של שלמה, כאשר בניית המקדש בירושלים נשענת במידה רבה על אספקה, פועלים ובעלי מלאכה מיומנים מצור (מלכים א' 1-14; ט':11; דברי הימים ב':3).



ישראל המשיכה לחלוק קשרים הדוקים עם צור בתקופת שלטונו של המלך אחאב. אחאב נשא לאישה את הנסיכה הפיניקית איזבל, בתו של אתבעל מלך צידון, ואיחודם הוביל להסתננות של פולחן אלילי ועבודת אלילים לישראל (מלכים א' טז:31). גם צור וגם צידון היו ידועים לשמצה ברשעתם ובעבודת האלילים שלהם, שהביאו להוקעות רבות מצד נביאי ישראל, שחזו את חורבן הסופי של צור (ישעיהו כ'ג:1; ירמיהו כ'ה:22; יחזקאל כ'ו; כ'ח:1–19; יואל ג':4) ; עמוס א:9–10; זכריה ט:2–4).

לאחר שיקום ירושלים בתקופת נחמיה, חיללו אנשי צור את מנוחת השבת על ידי מכירת סחורותיהם בשווקי ירושלים (נחמיה יג, טז). בשנת 332 לפנה'ס, לאחר מצור בן שבעה חודשים, כבש אלכסנדר מוקדון את צור, ושם קץ לשליטה הפוליטית הפיניקית, אך העיר שמרה על כוחה הכלכלי.

בברית החדשה, ישוע מזכיר את צור כדוגמה לעיר שאינה חוזרת בתשובה (מתי י'א:21–22; לוקס י'ג:13). ישוע שירת גם במחוז צור וצידון, וריפא את בתה החזקה של אישה כנענית (מתי ט'ו:21–28).

הרדיפה שהתעוררה לאחר מותו של סטפן גרמה להתפזרות הנוצרים בירושלים. כתוצאה מכך, הוקמה כנסייה בצור (מעשי השליחים י'א:19). פאולוס בילה שם שבוע עם התלמידים במסע חזרה של מסע השליחות השלישי שלו (מעשי השליחים כ'א:2–4).

בשנת 1291, צור נהרסה כליל על ידי הסרסנים, והגשימה בצורה מוזרה את נבואת יחזקאל: הם יהרסו את חומות צור ויפילו את המגדלים שלה; אני אגרד את ההריסות שלה ואהפוך אותה לסלע חשוף. בחוץ בים היא תהפוך למקום לפרוש רשתות, כי דיברתי, נאמר יהוה ריבוני. היא תהפוך לגזל לגויים (יחזקאל כג:4–5). האי נשאר חורבה שוממת מאז.

Top