מהי המשמעות של כניסת הניצחון?

תשובה



הכניסה המנצחת היא זו של ישוע שנכנס לירושלים במה שאנו מכירים כראשון הדקלים, יום ראשון לפני הצליבה (יוחנן 12:1, 12). סיפור כניסת הניצחון הוא אחד המקרים הבודדים בחייו של ישוע המופיע בכל ארבעת תיאורי הבשורה (מתי כ'א:1-17; מרקוס י'א:1-11; לוקס י'ט:29-40; יוחנן י'ב:12 -19). מחברים את ארבעת החשבונות יחדיו, מתברר שהכניסה הניצחת הייתה אירוע משמעותי, לא רק לאנשי ימיו של ישו, אלא לנוצרים לאורך ההיסטוריה. אנו חוגגים את יום ראשון של הדקלים כדי לזכור את המאורע החשוב הזה.




באותו יום, ישוע רכב לירושלים על גבו של סיוס חמור שאולה, כזה שמעולם לא רכב עליו קודם לכן. התלמידים פרשו את גלימותיהם על החמור כדי שישוע ישב עליו, וההמונים יצאו לקבל את פניו, והניחו לפניו את גלימותיהם ואת ענפי עצי הדקל. העם בירכו והיללו אותו כמלך שבא בשם ה' כשהוא רוכב אל המקדש, שם לימד את האנשים, ריפא אותם וגרש את החלפנים והסוחרים שהפכו את בית אביו למאורה. של שודדים (מרקוס יא, יז).

מטרתו של ישוע ברכיבה לירושלים הייתה לפרסם ברבים את תביעתו להיות המשיח שלהם ומלך ישראל בהתגשמות נבואת הברית הישנה. מתי אומר שהמלך שבא על סייח חמור היה התגשמות מדויקת של זכריה ט:9, תשמחי מאוד, בת ציון! תצעקי, בת ירושלים! ראה מלכך בא אליך, צדיק ובעל ישועה, עדין ורוכב על חמור, על סייח, סייח חמור. ישוע רוכב לתוך עיר בירתו כמלך כובש וזכה לשבחים על ידי האנשים ככזה, כדרכו של היום. רחובות ירושלים, עיר המלוכה, פתוחים בפניו, וכמו מלך הוא עולה לארמונו, לא ארמון זמני אלא הארמון הרוחני שהוא בית המקדש, כי שלו היא ממלכה רוחנית. הוא מקבל את הפולחן והשבחים של האנשים כי רק לו זה מגיע. הוא כבר לא אומר לתלמידיו לשתוק לגביו (מתי י'ב:16, 16:20) אלא לזעוק את הלל ולעבוד אותו בגלוי. פריסת הגלימות הייתה מעשה הומאז' למלכות (ראה מלכים ב' ט':13). ישוע הצהיר בגלוי בפני האנשים שהוא מלכם והמשיח לו הם חיכו.



למרבה הצער, ההלל שהאנשים הרעיפו על ישוע לא היו בגלל שהם הכירו בו כמושיעם מהחטא. הם קיבלו אותו בברכה מתוך רצונם במושיע משיחי, מישהו שיוביל אותם במרד נגד רומא. היו רבים שלמרות שלא האמינו במשיח כמושיע, בכל זאת קיוו שאולי הוא יהיה עבורם גואל זמני גדול. אלו הם אשר היללו אותו כמלך עם הושענותיהם הרבות, והכירו בו כבן דוד שבא בשם ה'. אבל כאשר הוא נכשל בציפיותיהם, כאשר סירב להוביל אותם במרד אדיר נגד הכובשים הרומים, ההמונים פנו אליו במהירות. בתוך ימים ספורים בלבד, ההוסנאות שלהם ישתנו לקריאות של צלבו אותו! (לוקס כ'ג:20-21). אלה שהכתירו אותו כגיבור עד מהרה ידחו ויינטשו אותו.



הסיפור של כניסת הניצחון הוא סיפור של ניגודים, והניגודים האלה מכילים יישומים למאמינים. זהו סיפורו של המלך שבא כמשרת שפל על חמור, לא סוס מתנשא, לא בגלימות מלכותיות, אלא על בגדי העניים והענווים. ישוע המשיח לא בא לכבוש בכוח כמלכים ארציים אלא באהבה, חסד, רחמים והקרבה שלו למען עמו. שלו אינה ממלכת צבאות והדר אלא של שפלות ועבדות. הוא לא כובש אומות אלא לבבות ומוחות. המסר שלו הוא של שלום עם אלוהים, לא של שלום זמני. אם ישוע עשה כניסה מנצחת ללבנו, הוא שולט שם בשלום ובאהבה. כחסידיו, אנו מפגינים את אותן תכונות, והעולם רואה את המלך האמיתי חי ומלך בניצחון בנו.

Top