מהי ריבית בתנ'ך?

תשובה



ריבית היא, לפי ההגדרה המודרנית, הפרקטיקה הבלתי חוקית של הלוואת כסף בריבית גבוהה באופן בלתי סביר. ריבית מבוצעת בדרך כלל מתוך כוונה של המלווה, או המלווה, להשיג רווח לא הוגן מההלוואה. מונח סלנג מודרני לרבית הוא כריש הלוואות .

קצת מסבך את העניין הוא העובדה שלפני יצירת דיני ריבית, נֶשֶׁך יכול להתייחס לעניין באופן כללי. עַכשָׁיו, נֶשֶׁך הכוונה לריביות גבוהות באופן מוגזם (ולא חוקי). גרסת המלך ג'יימס משתמשת במילה נֶשֶׁך במובן המיושן כעת. למשל בשמות כב,כ'ה הכלל הבסיסי לגבי ריבית הוא אם תלווה כסף למי מעמי העני על ידך, לא תהיה לו כרבית, ולא תשלים עליו ריבית (כז). . אולם בנוסח הסטנדרטי האנגלי כתוב באותו פסוק, אם תלווה כסף למי מעמי עמך עני, לא תהיה לו כמלווה כספים, ולא תגבה ממנו ריבית.



בברית הישנה נאסר על בני ישראל לגבות ריבית, או ריבית, על הלוואות ליהודים אחרים (דברים כ'ג, יט), אך הותר להם לגבות ריבית על הלוואות לנכרי (דברים כ'ג, כ). החזרות המוקדמות יותר של חוק זה בשמות כ'ב:25 ויקרא כ'ה:35–38 מבהירות שהוא עוסק בהלוואות שניתנו לבני ישראל שחוו עוני. הצורך להחזיר את ההלוואה בריבית, או ריבית, רק יכניס אותם לחובות נוספים ולא היה מועיל לכלכלה. הלוואות לזרים, לעומת זאת, נחשבו יותר לעסקה עסקית - הלוואות כאלה נתפסו כמסחר בינלאומי ולכן הותרו. החוק הזה שימש כתזכורת ליהודים שעזרה לנזקקים היא דבר שצריך לעשות בלי לצפות לתמורה.



רבות מההלוואות שאנו מכירים בתקופה המודרנית מגיעות מבנקים, והתנ'ך לא אומר הרבה על כך. אמנם התנ'ך אינו אוסר על גביית ריבית, אך הוא מזהיר מפני להיות מודאגים מדי בכסף, ואומר לנו שאיננו יכולים לשרת גם את אלוהים וגם את הכסף בו-זמנית (מתי ו':24). אנו מזכירים שהרצון להיות עשיר מוביל לחורבן ושאהבת הכסף היא שורש כל מיני רע (טימותיוס א' ו:9-10).

בנוסף, חוכמת ה' כוללת אזהרה שלא לנצל את מצוקת העניים. כרישים המנקרים את הנזקקים בשעת צרתם, לא ייהנו משללם זמן רב: המרבה בריבית ובזכייה בעוולה, יאסוף אותו למען ירחם על העני (משלי כ'ח, ח, ק'ו). או, בתרגום אחר, מי שמגדיל עושר על ידי לקיחת ריבית או רווח מהעני / צובר זאת עבור אחר, שיעשה חסד עם העני (נ'ב).



Top