מהם מי החיים?

תשובה



מים הם חיוניים לחלוטין לחיי אדם. גוף האדם הממוצע הוא יותר מ-50 אחוז מים. מים גם מרעננים, בין אם הם משמשים לשתייה או לרחצה או לשחות בהם. במדינות מפותחות, המים מובנים מאליהם. אבל במדינות רבות המחסור במים נקיים הוא הבעיה העיקרית של בריאות הציבור; גם כאשר מים נקיים זמינים, נדרש זמן ומאמץ משמעותיים להשיג אותם. הדאגה למים נקיים הייתה לרוב עיקרית גם בימי קדם.

מים כל כך קריטיים לקיומנו שהם הפכו לסמל לחיים עצמם. יש אגדה של האחים גרים בשם 'מי החיים' בה מנסים בני מלך גוסס לאתר את מי החיים כדי שאביהם יוכל לחיות. תרחישים דומים נפוצים בספרות. אומרים שהחוקר הספרדי פונס דה לאון היה במסע חיפוש אחר מעיין הנעורים בעולם החדש. כמובן, הוא מת מבלי למצוא אותו. אין מי חיים, כלומר מים שאפשר לשתות או לרחוץ בהם שיעניקו חיי נצח, ריפוי או נעורים תמידיים.



התנ'ך משתמש במים כמטאפורה במקומות מסוימים, והוא אכן מדבר על מי החיים. יוחנן ד' 10–26 נקרא לפעמים שיח מי החיים (המקביל לשיח לחם החיים ביוחנן ו' 22–59). ביוחנן 4, ישוע יושב ליד באר בשומרון כאשר אישה באה לשאוב מים. זו הייתה משימה יומיומית עבורה והייתה כרוכה במאמץ וזמן משמעותיים מצידה. ישוע מבקש ממנה משקה. הבקשה הפשוטה הזו הייתה משמעותית מכיוון שישוע דיבר בפומבי עם אישה (ראה יוחנן ו':27) ואשה שומרונית באותו זמן (יוחנן ד':9). האישה שואלת את ישוע מדוע הוא מוכן להתרועע איתה, בהנחה שרוב היהודים לא היו מתכופפים לבקש משקה משקה. ישוע מנצל את ההזדמנות כדי להפוך את השיחה לכיוון אחר.



ישוע עונה לאישה השומרונית ליד הבאר, אילו ידעת את מתנת אלוהים ומי זה שמבקש ממך לשתות, היית מבקש ממנו והוא היה נותן לך מים חיים (יוחנן ד':10).

האישה תוהה כיצד ישוע יכול לספק מים אלה, במיוחד מכיוון שלא היו לו אמצעים לשאוב אותם. למעשה, הוא לא סתם שאל שֶׁלָה לשתות משהו?



ישוע עונה, כל מי ששותה את המים האלה יצמא שוב, אבל מי שישתה את המים שאני נותן לו לעולם לא יצמא. ואכן, המים שאני נותן להם יהפכו בהם למעיין מים הפוקדים לחיי נצח (יוחנן ד':13–14).

האישה לא מבינה, וחושבת שאם היא תוכל להשיג את המים האלה, היא לא תצטרך להשקיע עוד זמן בעמל כדי להשיג מים מדי יום מהבאר. בשלב זה, היא חושבת שישו מדבר על איזשהו מים קסומים שיענו על צרכיה הפיזיים.

ישוע הופך את השיחה מצרכים פיזיים לצרכים רוחניים בכך שהוא אומר לאישה ללכת לקחת את בעלה. היא עונה שאין לה בעל. ישוע אומר, אתה צודק כשאתה אומר שאין לך בעל. העובדה היא שהיו לך חמישה בעלים, והגבר שיש לך עכשיו הוא לא בעלך. מה שאמרת זה עתה הוא די נכון (יוחנן ד':17–18). באומרו זאת, ישוע שם את אצבעו על אזור של חטא ובושה בחייה של אישה זו. המים שהוא מדבר עליהם אינם כדי להרוות צימאון פיזי, אלא צימאון רוחני - צימאון שהתבטא בחייה של אישה זו על ידי סדרה של מערכות יחסים שבורות וחוטאות. השיחה מסתיימת בכך שישוע אומר לה בבירור שהוא המשיח המובטח, והיא הולכת ואומרת לכל העיר לצאת ולהקשיב למה שישוע ישוע לומר. מי החיים שעליהם דיבר ישוע הם מטאפורה לשטיפה רוחנית ורענון, שאישה זו הייתה זקוקה להם יותר מאשר למים ששאבה מהבאר מדי יום.

ביוחנן 7, ישוע מזכיר שוב את מי החיים האלה או את המים החיים. ישוע עמד ואמר בקול גדול, 'בוא כל מי שצמא יבוא אלי וישתה. מי שמאמין בי, כפי שאמר הכתוב, נהרות מים חיים יזרמו מתוכם.’ בכך התכוון לרוח, אשר המאמינים בו עתידים לקבל מאוחר יותר (פסוקים 37–38). שוב, ישוע משתמש בגשמי כדי להצביע על הרוחני. אנשים צריכים מים חיים כדי להעניק חיים לרוחם יותר ממה שהם צריכים מים כדי לתת חיים לגוף שלהם. כאן, נאמר לנו שהמים החיים שישוע הציע הם באמת רוח הקודש. הוא זה שיוכל לנקות ולהשביע את הרוח הצמאה.

לבסוף, מי החיים מוזכרים בהתגלות כ'א-כ'ב, המספרת על הברכות של אלה שיבלו את הנצח עם אלוהים בשמים החדשים ובארץ החדשה. בהתגלות כא:6 אומר אלוהים, לצמאים אתן מים ללא עלות ממעיין מי החיים. זוהי תמונה של אספקה ​​רוחנית בשפע. ההתגלות 22:1 מפרטת יותר: ואז הראה לי המלאך את נהר מי החיים, צלולים כמו גביש, הזורם מכסא אלוהים והכבש. הזמנה אחרונה יוצאת בהתגלות כ'ב יז, יבוא הצמא; ויתן למי שרוצה לקחת את מתנת מי החיים בחינם.

איננו צריכים להבין את ההתייחסויות לנהר בירושלים החדשה פשוטו כמשמעו. התמונה היא של מקום שבו אלוהים חי עם עמו ועונה על כל צרכיהם. בימי קדם, עיר עם אספקה ​​מתמדת של מים מתוקים ונקיים תיחשב למקום נהדר לחיות בו. משכנו של אלוהים ושל המאמין לנצח נצחים מתואר כבעל נהר טהור וצלול זורם בליבו; במילים אחרות, זה מקום שבו שום צורך לא יישאר ללא מענה.

אין צורך לחכות לשמים החדשים ולארץ החדשה כדי לחוות את ברכות מי החיים. מכיוון שרוח הקודש באה לחיות בתוך המאמין, הנוצרי יכול לחוות טעימה מזה עכשיו. רוח הקודש בתוך המאמין תרוות כל צימאון רוחני, כל עוד המאמין פשוט ייקח את מה שיש לרוח להציע וילך בעקבות ההנהגה של הרוח מרגע לרגע.

לסיכום, מי החיים הם מטאפורה המדברת על עבודתה של רוח הקודש בחייו של המאמין, המספקת ניקוי רוחני ורענון מתמיד.

Top