מה הייתה אירוסין בתקופת המקרא?

מה הייתה אירוסין בתקופת המקרא? תשובה



תקופת המקרא מכסה קטע רחב של ציר הזמן של ההיסטוריה, שכן ההיסטוריה של התנ'ך משתרעת על פני כמה אלפי שנים ומספר תרבויות. במהלך השנים הללו ובתרבויות הללו, מסורות אירוסין השתנו. עם זאת, כמה מרכיבים של אירוסין היו עקביים לאורך כל הדרך.



אירוסים בימי המקרא, כמו אלה במדינות המערב של ימינו, היו יחסים הטרוסקסואלים מקדימים לנישואין. אז, כמו עכשיו, תקופת האירוסין נתנה לכלה זמן להתכונן לתפקידה החדש, לאסוף חפצים אישיים, להתאים את היחסים עם הורים, אחים וחברים, ובמקרים מסוימים להכיר טוב יותר את הארוס. החתן ניצל את תקופת האירוסין לעניינים דומים, לרבות השלמת הבית בו יגדל את משפחתו.





נישואים מסודרים היו נפוצים בתקופת המקרא, וייתכן שהחתן והכלה אפילו לא מכירים זה את זה עד שנפגשו בטקס החתונה. אם ההורים סידרו את הנישואים בזמן שהכלה, החתן או שניהם צעירים מדי לנישואין, הייתה נוצרת אירוסין הרבה יותר ארוך. מה שנראה מוזר למערביים מודרניים הוא שלא משיכה מינית ולא אהבה נחשבו כהקדמה הכרחית לאירוסין או לנישואים. הורים שסידרו נישואים לילדיהם הניחו שאהבה וחיבה יצמחו מתוך ההיכרות האינטימית והקשר המיני המתקיים באופן טבעי בנישואים. הלך הרוח הזה עוזר להסביר מדוע אפסיים 5:25–33 מצווה על בעלים נוצרים לאהוב את נשותיהם ואת הנשים הנוצריות לכבד את בעליהם. אהבה וכבוד כאלה גדלו לאחר החתונה ולא בהכרח נדרשה מראש.



בתרבות המערבית המודרנית יש הבחנה ברורה בין אירוסין/אירוסין ונישואין. בתרבויות של ימי המקרא, ההבחנה הייתה הרבה פחות מוחלטת. אירוסין ברוב העידנים בתולדות המקרא כללו שתי משפחות בחוזה רשמי, והחוזה הזה היה מחייב כמו הנישואים עצמם. אירוסין היה אז יותר עסקה עסקית בין שתי משפחות מאשר בחירה אישית ורומנטית. נכללו הסכמי מחיר נדוניה או כלה, כך שהפרת התקשרות הצריכה החזר של הנדוניה. לאחר האירוסין, נותרו רק שלושה עניינים: חגיגת החתונה, מעבר הכלה לבית החתן וסיום הנישואין.



הדוגמה הידועה ביותר לאירוסים היא זו של אמו של ישוע, מרים, וארוסה, יוסף. כשנודע ליוסף שמריה בהריון, ולפני שהבין את האופי המופלא של ההתעברות, חשב שמריה הפרה את אירוסיה, שהייתה מחייבת כמו חוזה נישואין. בתחילה, האמין יוסף שהמוצא היחיד שלו הוא להתגרש ממנה, או להרחיק אותה. מתיו מתעד את הסיפור: כך נולדה לידתו של ישוע המשיח. אמו מרים התחייבה להיות נשואה ליוסף, אך לפני שהם התאחדו, נמצאה שהיא בהריון באמצעות רוח הקודש. מכיוון שיוסף בעלה היה צדיק ולא רצה לחשוף אותה לחרפה פומבית, הוא התכוון להתגרש ממנה בשקט (מתי א' 18–19). מתיו אומר שמרי התחייבה להינשא, אבל הוא גם קורא ליוסף בעלה. העובדה שנדרש גט כדי להפר את האירוסין מלמדת שהחוזה שלהם לפני נישואין היה מחייב מבחינה משפטית. אם, אפילו במהלך תקופת האירוסין, מרי הייתה אינטימית מינית עם מישהו אחר מלבד יוסף, היא הייתה אשמה בניאוף.





Top