מה הייתה המשמעות של משחת תבלינים בתנ'ך?

תשובה



כשחלפה השבת, מרים מגדלנה, מרים אמו של יעקב וסלומה קנו תבלינים כדי שילכו למשוח את גופתו של ישוע (מרקוס טז:1). ביקור הנשים בקבר מוזכר גם במתי 28:1, לוקס 24:1 וביוחנן 20:1, אם כי לוקס הוא כותב הבשורות היחיד שמזכיר את התבלינים שהביאו איתם.

לוקס 23:56 מוסיף שביום צליבתו של ישוע, הנשים הלכו הביתה והכינו תבלינים ובשמים. אבל הם נחו בשבת בציות למצוות. יוחנן 19:39 מגלה שניקודמוס כבר השתמש בתבלינים על גופו של ישוע: נקדימון הביא תערובת של מור ואלוה, בערך שבעים וחמישה פאונד.



הסיבה העיקרית שגופת מת נמשחה בתבלינים הייתה כדי לשלוט בריח הפירוק. יהודים לא נהגו בחניטה, ותבליני הלוויה היו דרך לעזור למזער ריחות לא נעימים. בקברו של לזרוס, כשישוע ביקש לגלגל את האבן מפי הקבר, התנגדה מרתה: בשלב זה יש ריח רע, כי הוא היה שם ארבעה ימים (יוחנן י'א:39). התבלינים שהנשים הביאו לקברו של ישוע נועדו לחסל ריח כזה ולכבד את גופתו של ישו.



העובדה שהנשים הביאו תבלינים כדי למשוח את גופתו המתה של ישוע הראתה שהן לא ציפו שישוע ממש יקום מהמתים. לאחר מנוחה בשבת (שבת) על פי המנהג היהודי, נסעו הנשים אל קברו של ישו מוקדם בבוקר יום ראשון עם תוכניות לספק את התבלינים המסורתיים המשמשים על גופת מת. קבוצת נשים זו כללה את מרים מגדלנה, מרים אמו של יעקב, סלומה, ג'ואנה, ואולי אחרות (לוקס כ'ד:10). הדאגה העיקרית שלהם הייתה כיצד תועבר האבן כדי לאפשר להם כניסה לקבר. כשהם הגיעו לקבר, הם הופתעו לראות את האבן כבר התגלגלה ואין גופה בפנים.

במעשה המסירות שלהם, חסידיו הנאמנים והיראים של ישוע הפכו לעדים הראשונים של הקבר הריק ולראשונים שראו את ישוע שוב בחיים. התבלינים שהם הביאו לא היו נחוצים, שכן ישוע היה חי לנצח, אבל נאמנותם הקנאית למושיע זכתה בכבוד להיות עדי הראייה הראשונים של האדון שקם לתחייה.



Top