מי היה עכן בתנ'ך?

תשובה



דברי הימים הראשונים ב' ז' מתייחסים לעכן כמטריד ישראל, ששבר את האמונה בענין המסור (ESV). בימי יהושע, כאשר הראובנים, הגדיים וחצי שבט מנשה בנו מזבח משלהם ממזרח לנהר הירדן, השתמשו שאר השבטים בסיפור עכן כאזהרה: אל תמרדו בה' או בנו על ידי כך. בנה לכם מזבח חוץ ממזבח ה' אלוקינו. כשעכן בן זרח לא נאמן בדברים המסורים, לא בא זעם על כל עדת ישראל? הוא לא היה היחיד שמת על חטאו (יהושע כ'ב:19ב-20). אז מי היה המטריד הזה בשם עכן, ומה הוא עשה?

סיפורו של עכן מצוי ביהושע ז'. אלוהים מסר את יריחו בידי בני ישראל, כפי שנרשם ביהושע ו'. בני ישראל קיבלו הוראה להשמיד את כל מה שיש בעיר, למעט רחב ומשפחתה, וכן. הזהב, הכסף, הברונזה והברזל של העיר. המתכות היו אמורות להיכנס לאוצר המשכן; הם היו קדושים לאדון (יהושע ו:19) או מסורים לו. יריחו הייתה אמורה להיהרס כליל, ובני ישראל לא היו צריכים לשדוד לעצמם גזל.



זמן קצר לאחר הצלחתם ביריחו, עברו בני ישראל לתקוף את העיר איי. המרגלים ששלח יהושע לעי חשבו שקל לעקוף את העיר - הרבה יותר קל מיריחו - והם הציעו ליהושע לשלוח רק אלפיים או שלושת אלפים חיילים. למרבה ההלם, בני ישראל גורשו מעי, ושלושים ושישה מהם נהרגו. יהושע קרע את בגדיו והתבכיין על ניסיונותיהם לכבוש את כנען. הוא אמר לאלוהים, הכנענים ושאר בני הארץ ישמעו על כך והם יקיפו אותנו וימחו את שמנו מהארץ. אז מה תעשה למען השם הגדול שלך? (יהושע ז, ט). אלוהים הגיב בכך שסיפר ליהושע שכמה מבני ישראל חטאו בכך שנטלו דברים מסורים. האנשים היו צריכים לקדש את עצמם, ואז למחרת בבוקר יזוהה העבריין בהגרלה (ראה משלי טז:33).



כשהגיע הבוקר, כל שבט הציג את עצמו. שבט יהודה נבחר בגורל, אחר כך שבט הזרעים, אחר כך משפחת זמרי, ואחר כך עכן. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עֵכָן: 'בני תן כבוד לה' אלוהי ישראל וכבד אותו. ספר לי מה עשית; אל תסתיר זאת ממני' (יהושע ז' יט). עכן התוודה על חטאו, והודה כי ביריחו ראה חלוק, מאתיים שקל כסף, ובר זהב בחמישים שקל, שאותו חמד, לקח והחביא בבור שחפר בתוך אוהלו. שליחים מיהושע אישרו שהגזל נמצא באוהלו של עכן, והביאו אותו לפני האסיפה. אז רגו בני ישראל באבנים את עכן, את ילדיו ואת חיתו, ושרפו את הגופות; הם גם שרפו את אוהל עכן, את הגזל שלקח ואת כל אשר לו בעמק עכור (כלומר, עמק הצרה), יהושע ז:25–26. ערימת האבנים הושארה שם כתזכורת לחטאו של עכן ולמחיר הגבוה של אי ציות לאלוהים.

לאחר שנשפט עכן, אמר אלוהים ליהושע: אל תירא; אל תתייאש. קח איתך את כל הצבא, ועלה ותקוף את איי. כי נתתי בידכם את מלך העי, את עמו, את עירו ואת ארצו (יהושע ח, א). בני ישראל הציבו מארב והביסו היטב את איי, והרגו את כל תושביה. הפעם הותר לבני ישראל לקחת את הגזל לעצמם. רק יריחו, העיר הראשונה בכנען, הייתה מסורה כולה ליהוה (ראה דברים יח:4).



סיפורו של עכן הוא תזכורת חדה לעונש החטא, שהוא מוות (רומים ו:23א). אנו רואים גם שתי אמיתות מומחשות בצורה ברורה: ראשית, שחטא אינו אירוע בודד - לחטא שלנו תמיד יש אפקט אדווה הנוגע לאחרים. חטאו של עכן הוביל למותם של שלושים ושישה מחבריו החיילים ולתבוסה לכל הצבא. שנית, אנחנו תמיד יכולים להיות בטוחים שהחטאים שלנו יגלו אותנו (במדבר 32:23). הסתרת הראיות באוהלינו לא תסתיר אותן מאלוהים.

חטאו של עכן היה חמור. הוא לקח את מה שהיה של אלוהים. בני ישראל הוזהרו במפורש מפני ההשלכות של אי עשיית כפי שהורה אלוהים. אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, הִרְחוּק מִן הַחֲרוּשָׁה, וְלֹא תַעֲשֶׂה אֶת אֶחָד אֶת אֶת הַדָּבָר. אחרת תגרום לחורבן את מחנה ישראל ולהביא עליו צרות (יהושע ו, יח). חטאו של עכן היה הפרה ברורה ומכוונת של פקודה ישירה, והוא אכן הביא צרות על כל מחנה ישראל. כמו כן, ניתן לעכן זמן לחזור בתשובה בעצמו; הוא יכול היה להתייצב בכל עת, ובכל זאת בחר להמתין עד להטלת גורל. במקום להודות באשמתו ואולי לקרוא לחסדי אלוהים או לפחות להפגין יראת שמים כלפיו, עכן ניסה להסתתר. מי שמסתיר את חטאיו אינו מצליח, אבל המתוודה ומוותר עליהם מוצא רחמים (משלי כ'ח, יג).

המתכות היקרות שלקח עכן נועדו להינתן למשכן; הם היו נחלתו של אלוהים. אז עכן לא רק שלא ציית לפקודה ישירה, אלא שהוא גנב מאלוהים עצמו ואז כיסה אותה. סיפורם של חנניה וספירה במעשי השליחים ה' הוא אזהרה דומה מפני שקר לאלוהים. מדוע כל משפחתו של עכן נהרסה יחד איתו, זה קצת קשה להבין. סביר להניח שהם היו שותפים לחטא - הם בוודאי היו יודעים על החור שנחפר באוהל שלהם ומה מסתתר שם. או אולי הוצאתם להורג הייתה הדגמה עד כמה בני ישראל נקראו להיות טהורים.

בסיפור עכן אנו רואים עד כמה החטא יכול להיות מטעה. בעיצומו של ניצחון מופלא, עכן התפתה בגלימה, קצת כסף וקצת זהב - בוודאי שכל זה לא משתווה לכוחו של אלוהים שזה עתה היה עד לו. עם זאת, אנו יודעים שהלב שלנו יכול להתנדנד באותה קלות. ג'יימס 1:14–15 אומר, כל אדם מתפתה כאשר הוא נגרר על ידי התשוקה הרעה שלו ומתפתה. ואז, לאחר שהרצון התעבר, הוא מוליד חטא; והחטא, כשהוא גדל, מוליד מוות. היבט נוסף של הונאה של החטא הוא שהוא מבטיח תועלת שהוא פשוט לא יכול לספק. החפצים הגנובים לא עשו לאכן שום טוב; הוא לא יכול לבזבז את הכסף, והוא לא יכול היה ללבוש את הבגדים. מה שנראה לו בעל ערך רב היה למעשה חסר ערך, קבור בחור באדמה בעוד רגשי האשמה נישאים בלבו.

ביהושע ז, כא, כשעכן מתוודה לבסוף על חטאו, הוא מספר על התהליך שהוביל להשמדתו: ראיתי . . . אני חשקתי. . . ולקח. זהו אותו תהליך שמוביל היום לחטאים רבים. עכן הולך שולל על ידי שקרי החטא, אבל אנחנו לא חייבים להיות. אל תלכו שולל, אחים ואחיות יקרים שלי. כל מתנה טובה ומושלמת היא מלמעלה, יורדת מאבי האורות השמימיים, שאינו משתנה כמו צללים מתחלפים. הוא בחר ללדת אותנו באמצעות דבר האמת, כדי שנהיה מעין ביכורים של כל מה שהוא ברא (יעקב א':16–18). ברכה אמיתית מגיעה מאלוהים, לא דרך הנאות החטא.

בכל התנ'ך אנו מוצאים שרחמים מלווה את הדין, אפילו בסיפור עכן. אלוהים היה רחום בהגבלת ההרס שנגרם מחטאו של עכן. הוא גם שיקם במהירות את עם ישראל לאחר טיפול החטא. ביהושע ח' אנו רואים את ישראל מביסים את איי ומחדשים את בריתם עם אלוהים. אלוהים סולח, והוא רוצה להיות בקשר עם עמו. גם כאשר איננו מבינים את פקודותיו, אנו יכולים לסמוך על אופיו. הוא האחד הבלתי משתנה ונותן הדברים הטובים. סיפורו של עכן הוא גם סיפור של אזהרה וגם של תקווה.

Top