מי היה גומר בתנ'ך?

תשובה



גומר בתנ'ך הייתה אשתו הבוגדת של הושע הנביא. יהוה השתמש ביחסיהם של הושע וגומר כשיעור חפץ כדי להראות כיצד ישראל חטאו נגדו בכך שהלכה אחרי אלים אחרים וכיצד אלוהים נשאר נאמן גם כאשר עמו לא.

אלוהים נתן להושע פקודה יוצאת דופן: לך, נשא אשה מופקרת והוליד איתה ילדים, כי כמו אישה נואפת הארץ הזאת אשמה בבגידה בה' (הושע א, ב). הושע ציית בכך שהתחתן עם גומר, ולזוג נולדו שני בנים ובת (פסוקים 3–8). יש פרשנים שסבורים שגומר הייתה זונה או שחטאה בחטא מיני חוזר ונשנה לפני שנישאה להושע. אחרים מאמינים שתיאורו של אלוהים את גומר כמופקר הוא נבואי - כלומר, ציוויו של אלוהים חזה את בגידתה, ורק מאוחר יותר היא הפכה לנואפת.



אנחנו כן יודעים שלאחר שילדה שלושה ילדים, גומר עזבה את הושע כדי לחיות עם גבר אחר (או, אם היא הייתה זונה במקור, כדי לחזור לאורח חייה הקודם). אלוהים נתן אז להושע פקודה נוספת, מדהימה עוד יותר: לך, הראה שוב את אהבתך לאשתך, למרות שהיא אהובה על ידי גבר אחר והיא נואפת. אהבו אותה כמו שה' אוהב את בני ישראל, אף שהם פונים לאלים אחרים (הושע ג, א). הושע ציית, וקנה את אשתו בחזרה בחמישה עשר שקלים כסף וקצת שעורה (פסוק ב). לאהבה הנאמנה הזו, שלא נרתעה מחוסר נאמנותו של גומר, אלוהים התכוון לתמונה של אהבתו שלו לבני עמו הסוררים, עובדי האלילים.



הושע התנבא בתקופת מלכות עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו ביהודה וששת המלכים האחרונים בישראל. ישעיהו היה נביא בן זמננו, והוא השתמש בשפה חזקה מאוד כדי לתאר את חוסר נאמנותו של יהודה. באמצעות ישעיהו, אלוהים קורא לירושלים זונה (ישעיהו 1:21, ESV) בגלל חוסר נאמנותה הרוחנית. האנשים התעניינו רק בהנאה (ישעיהו ה':11–12) ושכחו דברים כמו צדק וצדקה לטובת אלימות וכאוס (ישעיהו ה':7). באמצעות ישעיהו, אלוהים מדבר בלהט על אהבתו ליהודה, וקורא להם כרם שהיה צריך להניב יבול יפה אך במקום זאת להניב רק ענבי בר (ישעיהו ה':1–2), שום דבר בעל ערך.

אלוהים אומר באמצעות הושע שישראל עזבו אותו כדי להוקיר זנות, יין ויין חדש (הושע ד, יא), והוא מבהיר שגם הגברים וגם הנשים נואפים עם זונות פולחניות בעבודת אלי שקר (פסוק 12). ). גומר היה סמל הולם לישראל בגלל האופי המיני של עבודת האלילים שהעם נהג. הניאוף הרוחני שלהם הביא לניאוף פיזי ממשי. זנות פולחנית כזו הייתה שיטה נפוצה לעבודת הבעל.



הושע אומר כי אלוהים יסיר את שמות הבעלים מפי ישראל ויארוס אותה לו לעד, בצדק ובצדק, באהבת חסד וברחמים (הושע ב, יז, יט). אלוהים ירפא אותם בכוחו שלו (הושע י'ד:4–7). קטעים אלו מבשרים על שכונת רוח הקודש. הרוח השוכנת בנו היא שמונעת מאיתנו ללכת בעקבות הדוגמה הרעה של ישראל ולסטות מה'.

המטאפורות של זנות וניאוף משמשות שוב ושוב לאורך כתבי הקודש כדי לתאר חוסר נאמנות לאלוהים. רבים מהנביאים השתמשו באי-מוסריות מינית כתמונה של חוסר נאמנות רוחנית ליהוה שאליו השתייך העם (יחזקאל טז:32; כ'ג:27; ירמיהו י'ג:27). בברית החדשה, שפה דומה מופעלת ב-James 4:4 וב-Revelation 17:2.

בגידתו של גומר הייתה סמל לבגידה הרוחנית של ישראל, אך נישואיו של הושע לגומר וגאולתו הם סמל מתמשך לנאמנותו של אלוהים ולגאולה הזמנית של עמו הבוגד, אז והיום, באמצעות ישוע המשיח. דברי אלוהים לישראל הקדמונים צריכים למלא אותנו היום בתקווה: אני ארוס אותך לעד; / אתארסך בצדקה ובצדק / באהבה ובחמלה. / אתארס אליך בנאמנות / ותכיר את ה' (הושע ב, יט–כ).

Top