מי היה לוט בתנ'ך?

מי היה לוט בתנ'ך? תשובה



לוט היה נכדו של תרח, בן חרן, ואחיינו של אברם (אברהם). הוא כנראה נולד באור הכשדים. אביו של לוט הרן נפטר במפתיע, ולכן לוט נקלט על ידי שאר בני משפחתו.

בשלב מסוים, אולי זמן קצר לאחר מותו של הרן, סבו של לוט תרח החליט להעביר את כל משפחתו לכנען. הם בסופו של דבר התיישבו בחרן במקום. לאחר מותו של תרח דיבר ה' אל אברם ואמר לו לחדש את המסע לכנען, תוך הבטחה להפוך אותו לגוי גדול (בראשית יב:1–3). אברם יצא למסע הזה, ולוט הלך עמו.



כשהם הגיעו לבית-אל, רבו רועים של אברם ושל לוט כי לא הייתה מספיק אדמה כדי לתמוך בכמות החיות שבבעלותו של כל אדם. אז אברם הציג הצעה ללוט: הם ייפרדו, וללוט יכול היה לבחור ראשון מהארץ שהוא יכבוש (בראשית יג:8–9). לוט בחר בארץ הסמוכה לנהר הירדן, כיוון שהייתה עשירה ושופעת. אברם לקח אדמה אחרת, ולוט עזב את דודו ויישב את משפחתו ליד העיר החוטאת סדום (פסוק יב).



ההשלכות של הבחירה האנוכית של לוט הדביקו אותו במהרה. חמישה מלכים באזור (מלכי סדום, עמורה, אדמה, זבויים ובלה) היו נתיניו של המלך קדורלאומר, והם קמו עליו (בראשית י'ד, ד). אבל קדורלאומר אסף את בני בריתו והביס את המלכים המורדים. המנצחים תפסו את כל הסחורה בערי סדום ועמורה, ולקחו את לוט ומשפחתו כחלק מהגזל (פסוק יב). כאשר שמע אברם על כך, הוא ואנשיו הלוחמים תקפו את צבאו של קדורלאומר בלילה וניצחו. הוא החזיר את לוט ומשפחתו, וכן את כל הסחורה שלקח הצבא מסדום ועמורה (פסוק טז). לאחר מכן חזר לוט לסדום.

אבל הקשיים של לוט לא הסתיימו בכך. סדום הייתה רעה מאוד, ולמרות שלוט נחשב כצדיק (ב' פטרוס ב':7-8), הוא אפשר למשפחתו להתבסס בעיר ובתרבותה. אלוהים החליט להשמיד כליל את סדום ועמורה ואת שאר ערי המישור על חטאם הגדול, אך בחסדו שלח שני מלאכים לסדום כדי להציל את לוט ומשפחתו מגורל העיר. כאשר ישב לוט בשער העיר, הוא ראה את שני המלאכים, ובטעות שהם אנשים רגילים, הזמין אותם להתארח בביתו (בראשית יט:1–2). המלאכים אמרו ללוט שהם יבלו את הלילה בכיכר העיר, אבל לוט התעקש בתוקף, מתוך ידיעה עד כמה תושבי העיר מסוכנים. המלאכים נענו להזמנה, ולוט הכין להם ארוחה וסיפק להם מקום לישון.



לפני שהמלאכים התיישבו ללינת הלילה, נאסף קהל של אנשים מכל רחבי העיר מחוץ לביתו של לוט. הם דרשו גישה לאורחיו של לוט כדי לקיים איתם יחסים הומוסקסואלים (בראשית יט:4–5). אנו יכולים לראות את ההשפעה שהייתה לעיר על לוט כאן, שכן, במאמץ להגן על הגברים מתחת לגג שלו, לוט הציע את שתי בנותיו במקום (פסוק 8). אבל הקהל רצה את האנשים, והם ניסו לפרוץ לביתו של לוט. שני המלאכים משכו את לוט פנימה במהירות, סגרו את הדלת והכו את האנשים בחוץ בעיוורון. הם הורו ללוט לאסוף את משפחתו ולעזוב מיד, כי הם עומדים להרוס כליל את העיר ואת כל מי שנמצא בה (פסוקים יב-יג).

לוט דיבר עם חתניו, אך הם סירבו לעזוב, בהתחשב באזהרתו של לוט על פסק הדין הממשמש ובא כבדיחה (בראשית יט:14). כשהתקרב זמן החורבן, לוט עדיין היסס, והמלאכים נאלצו לגרור פיזית את לוט, אשתו ושתי בנותיו אל מחוץ לעיר (פסוק טז). הם דחקו בלוט ללכת להרים, אך לוט ביקש רשות לרוץ במקום זאת לעיירה הסמוכה זואר (פסוקים 17–20). ה' נענה לבקשה זו ונשבע לחוס על העיר הזאת למען לוט. בעודם ברחו, אשתו של לוט הביטה לאחור בסדום. מכיוון שאהבה את סדום וחפצה בה, ה' הפך אותה לעמוד מלח (פסוק 26; ראה גם לוקס י'ז:30–33).

לאחר חורבן סדום ועמורה פחד לוט להישאר בצוער. אז הוא התיישב בהרים עם בנותיו. הוא היה חסר כל - הוא איבד הכל כשסדום נהרסה - ולכן המשפחה התגוררה במערה (בראשית יט:30). כאן תכננו בנותיו של לוט תוכנית מטרידה להמשיך את הקו המשפחתי: הן ישתכרו את לוט עד כדי כך שהוא לא ידע מה קורה ואז ישכבו איתו (פסוקים 31–32). שתי הנשים הרות ונולדו להם בנים בשם מואב ובן עמי. שני הבנים הללו יהפכו לאבי המואבים והעמונים (פסוקים 37–38). שנים רבות לאחר מכן, כאשר היו בני ישראל בדרכם לארץ המובטחת, הורה ה' לעמו לשמור על המואבים והעמונים למען לוט (דברים ב, ט, יט).

חלק גדול מחייו של לוט הוא תמונה של ההשלכות של חמדנות והשפעתה השלילית של סביבה חוטאת. לוט הכיר את אלוהים, אבל הוא בחר לחיות בין אנשים שיובילו את משפחתו לחטא ולשאננות. אבל סיפורו של לוט הוא גם המחשה לרחמיו הגדולים של אלוהים - למרות בחירותיו הדלות של לוט, אלוהים הציל אותו ואת בנותיו מסוף אלים בסדום ושמר על קוו לאורך הדורות.

Top