מי הייתה מרים מביתניה בתנ'ך?

תשובה



מרי מביתניה היא אחת הדמויות היפות ביותר בכל כתבי הקודש, ואנחנו יכולים ללמוד שיעורים חשובים מלימוד חייה. מרים הייתה אחותה של מרתה, ואחיה היה לזרוס שישוע הקים מן המתים. אנו רואים את מרים שלוש פעמים שונות בתנ'ך, החל מהתקרית בבית אחותה, מרתה (לוקס י':38-42), שם אירחו ישוע, וככל הנראה גם התלמידים שנסעו עמו. מרתה הייתה כל כך במצוקה ודעתה מוסחת עם הרבה שירות ומתוסכל שאחותה לא עזרה שהיא למעשה נזפה בישוע, והאשימה אותו שלא אכפת לו שמריה ישבה לרגליו בזמן שהיא עשתה את כל העבודה. תגובתו של ישוע נותנת לנו את התובנה הראשונה שלנו לגבי מרים מביתניה. ישוע שיבח אותה על שבחרה בטוב יותר, כלומר הרצון של מרי להיות ליד אדונה ולתלות בכל מילה שלו היה הרבה יותר מועיל מאשר להתרוצץ בהכנות לארוחה. עוד אמר ישוע שהבחירה בדבר הטוב יותר, לימוד האדון, לא תילקח ממרי.

בבחירת הטוב יותר, התכוון ישוע לכך שאלו שהעדיפות שלהם בחיים היא המשיח, הכרתו והקרבה אליו בחרו במה שיימשך עד הנצח, כגון הזהב, הכסף והאבנים היקרות הנקראות ב-1 לקורינתיים 3:11 -12. מתקרית זו אנו למדים שמי שדעתם מוסחת עם היומיומי והארצי בונים על היסוד שהוא המשיח עם עץ, חציר וקש, חומרים שלא יעמדו בשריפות המגיעות אלינו בזמן מבחן, וגם לא יעמדו. להיזכר לנצח. התוכחה של מרתה בישוע נותנת לנו תובנה ללבה ולנפשה כשהיא ניסתה להפוך את הכל למושלם והוסחה כל כך עד שהיא איבדה את ראייתה של מי היא דיברה. שתיקתה של מרי, שנראה שוב בתקרית אחרת, מעידה על חוסר דאגה לעצמה, במיוחד להגנה על עצמה. כאשר אנו מתמקדים במשיח, הוא הופך לתשוקה הגדולה ביותר שלנו והנטייה שלנו לספיגה עצמית מתעמעמת ומתפוגגת.



התקרית השנייה בה מופיעות מרי ומרתה מתרחשת ביוחנן 11 עם העלאת אחיהן, לזרוס, מהמתים. כשמרי שומעת שישוע הגיע וקורא לה, היא עוזבת מיד את אספת האבלים בביתה וממהרת לפגוש את ישו. כה גדולה אהבתה אליו ורצונה לרצות ולציית לו, עד שהיא עוזבת את אלה שבאו לנחם אותה להתמקם בזרועותיה של המנחם הגדול ביותר שידעה האנושות. ישוע רואה את צערה הגדול ובוכה יחד איתה, למרות שהוא יודע שהעצב שלה הולך להיות קצר מועד ושאחיה יוחזר אליה לרגע. באותו אופן, כאשר אנו מתאבלים ומתאבלים, הנחמה הגדולה ביותר שלנו נמצאת בישוע, שחמלתו איננה גבול. כשאנו מניחים את ידנו ביד המצולקת בציפורניים, אנו מוצאים נחמה, שלווה וביטחון, ולומדים את אמיתות תהילים 30:5b: הבכי עשוי להימשך לילה, אבל השמחה באה בבוקר.



הפעם השלישית והאחרונה שאנו רואים את מרים מביתאניה היא ימים ספורים לפני צליבתו של ישו (יוחנן 12:1–8). ארוחה הוכנה, מרתה שוב שירתה בעוד לזרוס שקם לתחייה נשכב לשולחן עם ישוע והתלמידים. בשלב מסוים, מרי שפכה חצי ליטר בושם יקר מאוד על רגליו של ישו וניגבה אותן בשיער. למרות הביקורת של יהודה איש קריות על בזבוז החומר היקר, מרי לא אמרה דבר. במקום זאת, מרים אפשרה לישו להגן עליה, מה שהוא עושה, באומרה שהיא שמרה את הבושם הזה לקבורתו ועשתה לו מעשה יפהפה של שירות.

אנו רואים כאן שני דברים מדהימים על מרי שמהם נוכל לקחת את הדוגמה שלנו. ראשית, נראה שהיא יודעת שזמן מותו של ישוע על הצלב היה בפתח, עובדה שברחה מהתלמידים למרות ההכרזה הברורה של ישוע על אמת זו. אין ספק שמריה הסתפקה בהקשבה לאדונה ובהרהור בדבריו, בזמן שהתלמידים התקוטטו מי יהיה הגדול מביניהם בממלכה. בכך הם החמיצו את האמיתות החשובות שישוע לימד אותם לגבי מותו ותחייתו הקרובים (מרקוס ט':30-35). באיזו תדירות אנו מתגעגעים לאמיתות רוחניות כי אנו ממוקדים בעצמנו ומודאגים יתר על המידה לתגמולנו, למעמדנו ולמוניטין שלנו בקרב גברים?



שנית, אנו רואים אצל מרי שכנוע וביטחון באדון שלה, עד כדי כך שהיא לא נאלצת להגן על עצמה מול ביקורת. באיזו תדירות אנו קופצים על ההזדמנות להצדיק את עצמנו בעיני אחרים שמותחים עלינו ביקורת ולועגים, במיוחד בכל הנוגע לאמונה שלנו? אבל אם אנחנו, כמו מרי, נהפוך את הישיבה לרגלי ישוע והקשבה לו בראש סדר העדיפויות שלנו, נזכה לעומק ההבנה שלה, לתשוקה שלה למשיח, ואמונה השלמה שלה בתוכנית שלו לחיינו. אולי אין לנו את ישו יושב בחדר המגורים שלנו באופן אישי, אבל יש לנו את דברו, התנ'ך, וממנו יש לנו את כל הידע וההבנה הדרושים לנו כדי לחיות חיים של אמונה בטוחה ובטוחה כמו מרים מביתניה.

Top