מי היה תמוז?

תשובה



אל השקר תמוז מוזכר בספר יחזקאל. הנביא מתאר חזון שהיה לו, ואמר ה' הביא אותי אל פתח השער הצפוני של בית ה', וראיתי נשים יושבות שם, אבלות את האל תמוז (יחזקאל ח, י'ד). אלוהים מכנה את הנוהג האלילי של בכי תמוז דבר מתועב, שהוחמר עוד יותר בכך שהוא קרה בבית המקדש בירושלים.

תמוז האל למחצה התחיל ככל הנראה כרועה שומרי בשם דומו-זיד או דומוזי. אביו היה האל המסופוטמי הקדום אנקי [הידוע גם בשם האכדי/הבבלי, שהציל את משפחת אוטנפישטים (נח) מהמבול באפוס גילגמש], ואמו הייתה אלת הכבשים דוטור. בתרבות השומרית הקדומה יותר, דומוזיד/תמוז היה אל הכבשים, הכבשים וחלב הכבשים - אלוהות פסטורלית. במיתוס האכדי המאוחר יותר, הוא היה אל החקלאות.



תמוז היה ידוע בתור הטוב והצעיר, ויופיו משך את תשומת ליבה של איננה (הידועה לאכדים בשם אישתר), שלקחה אותו לבת זוגה. בשלב מסוים, הם הסתכסכו. הסיפור הנפוץ ביותר הוא שאשתר נסעה לעולם התחתון כדי לכבוש את כס המלוכה של אחותה, ערשקיגל. בגלל ההיבריס שלה, אישתר נדונה על ידי האנונאקי (שופטי העולם התחתון) ונידון להרג וגופתה נתלתה על מסמר או קרס. בזמן שאיננה/אישתר מתה, היחסים המיניים פסקו בכל היקום. אנקי/איה אפשרה לה לקום לתחייה, אבל היא נאלצה למצוא נשמה אחרת שתתפוס את מקומה. היא סרקה את העולם וחיפשה מישהו שלא מתאבל על מותה. בסופו של דבר היא מצאה את בעלה, דומוזיד/תמוז, לבוש בלבוש עשיר ויושב על כס מלכותה.



כנקמה על חוסר המסירות שלו, עננה/אישתר קבעה את השדים שלה בתמוז. הוא הסתתר בבית אחותו, גשטיננה, אך השדים תפסו אותו לבסוף וגררו אותו לעולם התחתון. בסופו של דבר, אינאנה/אישתר הצטערו על צעדיה הקיצונים, והאלים התפשרו בכך שדמוזיד/תמוז ואחותו החליפו זמן בעולם התחתון.

גרסה אחרת אומרת שאיננה/אישתר הלך לעולם התחתון כדי להציל את דומוזיד/תמוז לאחר שנהרג על ידי פושטי עולם תחתון.



הסיפור של אינאנה ודומוזיד התפשט מעבר לאימפריות השומריות והאכדיות לתרבויות אחרות. במצרים, תמוז מתייחס לאוזיריס. אוזיריס, נשוי לאיזיס הנאמן, נהרג על ידי אחיו סט לכס המלכות שלו. החשבונות משתנים, אבל איכשהו איזיס החזירה את אוזיריס לחיים בזמן כדי לחולל את הורוס לפני שהוא נהרג שוב. מתוך הערכה למסירותו של איזיס, האלים הפכו את אוזיריס למנהיג השאול, הנילוס (שגאות ושפל שלו, מביאים חיים ומוות), וחקלאות (עם מחזוריות התרדמה והשיקום שלה).

ביוון נראה כי אישתר ותמוז היוו השראה לסיפורם של אפרודיטה ואדוניס. אפרודיטה נתנה את התינוק אדוניס לאחותה פרספונה כדי להגן בעולם התחתון. פרספונה נפלה גם על הילד היפה, והאחיות נלחמו. זאוס לבסוף התערב, והכריז שאדוניס נאלץ להישאר ארבעה חודשים עם פרספונה, ארבעה חודשים עם אפרודיטה וארבעה חודשים היכן שירצה. זמן מה לאחר מכן, אדוניס נהרג על ידי חזיר. זאוס כיבד את אבלה של אפרודיטה בכך שאפשר לו להישאר מעל הקרקע חצי שנה.

בין אם אנחנו מדברים על דומוזיד, תמוז, אוזיריס או אדוניס, נושא המוות והתחייה עובר דרך המיתולוגיה. בשל כך וזיהויו המוקדם כרועה צאן, ידוע תמוז על כל צורותיו כאל הפריון והחקלאות. במהלך חג תמוז השומרי, קיבל המלך על עצמו את זהותו של תמוז והזדווג עם כוהנת; מעשה זה נאמר כדי להבטיח את הפוריות של יבולים ובעלי חיים במשך השנה. הנסיגה של תמוז לעולם התחתון, שבדרך כלל מתרחשת בתקופת ההיפוך של הקיץ כאשר מזג האוויר הופך חם ויבש, הביאה לסיומה של פוריות הצמחים, החיות והבני אדם. שובו סימנה את השבת השפע.

קיום מאוחר יותר של טקסי תמוז/אדוניס היה מעט ייחודי בכך שהם בוצעו בעיקר על ידי נשים, ולמרות שהפולחן כלל חגיגות לשובו של תמוז, האבל על מותו הודגש יותר. הדמעות של הנשים הזכירו את הדמעות כביכול של אישתר שהחזירו את תמוז. כך עשו הנשים בשער המקדש ביחזקאל ח. קל להבין מדוע התייחס ה' למצוות האליליות הזו כאל תועבה; אל פוריות שפל זכה לכבוד בדיוק במקום שהאל האמיתי היחיד קידש לעצמו.

אגדות פחות מתועדות מטשטשות עוד יותר את זהותו של תמוז. רשימת המלכים השומריים מזכירה שני מלכים בשם תמוז. הראשון הוא המלך החמישי לפני המבול, רועה צאן שמלך 36,000 שנה; המלך השני ברשימה הוא דייג שמלך במשך 100 שנים בסביבות 2700 לפני הספירה, מיד לפני גילגמש. אגדות אחרות מספרות שתמוז היה בנו של נמרוד (מייסד בבל וגם את נינוה, בראשית י, ח-יב), אך מכיוון שנמרוד נחשב לאלטר-אגו של גילגמש, אי אפשר לומר מי היה מקור האגדה.

יש מבקרים הטוענים שהאגדה על דומוזיד/תמוז/אוסיריס/אדוניס שימשה השראה לאגדת מותו ותחייתו של ישוע המשיח. ההבדלים רבים מכדי להתייחס לטענה זו ברצינות:

תמוז/אדוניס/אוסיריס חולצה מהעולם התחתון על ידי מאהב נאמן.
ישוע קם מן המתים בעצמו בשיתוף עם אלוהים.
הסיבה שאבי אוהב אותי היא שאני מסירה את חיי - רק כדי לקחת אותם שוב (יוחנן י':17)
אלוהים הקים את ישוע זה לחיים, וכולנו עדים לכך (מעשי השליחים ב':32)

תמוז/אדוניס נפטר פעם בשנה.
ישוע מת רק פעם אחת.
המוות שהוא מת, הוא מת לחטא אחת ולתמיד; אבל את החיים שהוא חי, הוא חי לאלוהים (רומים ו':10)

אוזיריס מת פעם אחת לנצח.
ישוע קם פעם אחת לנצח.
לא תפקירני לממלכת המתים, / ולא תיתן לנאמן שלך לראות ריקבון (תהלים טז, י)

המוות והלידה מחדש של תמוז/אוסיריס הביאו חיים לחקלאות.
מותו ותחייתו של ישוע מביאים חיים לנפשנו.
כי כה אהב אלוהים את העולם עד שהוא נתן את בנו האחד והיחיד, כדי שכל המאמין בו לא יאבד אלא יהיה לו חיי נצח (יוחנן ג':16)

פולחן תמוז הבטיח אספקה ​​עשירה בצורת תבואה וכבשים, אך רק ישוע הוא שנותן חיים ונותן אותם במלואם (יוחנן י':10). אומרים שתמוז היה רועה צאן. אבל רק המשיח, הרועה הטוב, הניח את חייו ברצון למען צאנו (יוחנן י':11, 18). לא משנה אילו אלילים מודרניים אנו רודפים אחרי הרצון לקבל שפע, רק אלוהים הוא שיכול לספק את מה שאנו צריכים (יעקב א':17).

Top