מדוע ציווה אלוהים את אברהם להקריב את יצחק?

תשובה



אברהם ציית לאלוהים פעמים רבות בהליכתו עמו, אבל שום מבחן לא יכול היה להיות חמור יותר מזה שבבראשית כ'ב. אלוהים ציווה, קח את בנך, בנך היחיד, אותו אתה אוהב - יצחק - ולך לאזור של מוריה. הקריב אותו שם כעולה בהר אראה לך (בראשית כב,ב).




זו הייתה פקודה מדהימה מכיוון שיצחק היה בן ההבטחה. אלוהים הבטיח מספר פעמים שמגופו של אברהם עצמו תבוא אומה רבת כמו הכוכבים בשמים (בראשית יב:2–3; ט”ו:4–5). מאוחר יותר, נאמר לאברהם במפורש שההבטחה תהיה באמצעות יצחק (בראשית כ'א יב).

בהתחשב בכך שבחינת אלוהים את אברהם כללה ציווי לעשות משהו שהוא אוסר במקום אחר (ראה ירמיהו ז':31), עלינו לשאול, מדוע ציווה אלוהים את אברהם להקריב את יצחק? התנ'ך אינו מתייחס ספציפית לתשובה לשאלה זו, אך במחקרנו את כתבי הקודש אנו יכולים לרכז כמה סיבות:



הציווי של אלוהים להקריב את יצחק היה לבחון את אמונתו של אברהם. מבחני אלוהים מוכיחים ומטהרים את אמונתנו. הם גורמים לנו לחפש אותו ולבטוח בו יותר. מבחן אלוהים של אברהם אפשר לילד שלו - ולכל העולם - לראות את מציאות האמונה בפעולה. אמונה היא יותר מגישה רוחנית פנימית; אֱמוּנָה עובד (ראה יעקב ב':18).



הציווי של אלוהים להקריב את יצחק היה לאמת את אברהם כאבי כל האמונים באלוהים. אמונתו של אברהם נזקפה לזכותו כצדקה (רומים ד:9). וגם אנחנו היום בעלי אמונת אברהם מוצאים שהוא האב לכולנו (פסוק טז). ללא תגובתו של אברהם לציווי להקריב את יצחק, היינו מתקשים לדעת את כל הכרוך באמונה. אלוהים משתמש באמונתו של אברהם כדוגמה לסוג האמונה הנדרש לישועה.

הציווי של אלוהים להקריב את יצחק היה לספק דוגמה לציות מוחלט. לאחר שה' נתן את הפקודה, השכם בבוקר למחרת קם אברהם והעמיס את חמורו ויצא עם בנו והעצים לקורבן (בראשית כב,ג). לא היה עיכוב, לא תשאול, לא היה ויכוח. סתם ציות פשוט, שהביא ברכה (פסוקים 15–18).

הציווי של אלוהים להקריב את יצחק היה לגלות את אלוהים כיהוה-ג'ירה. במעלה ההר למקום ההקרבה, שאל יצחק על הבהמה להקריב, ואמר אביו, ה' בעצמו יספק את הכבש לעולה בני (בראשית כב, ח). לאחר שאלוהים העניק איל לתפוס את מקומו של יצחק על המזבח, קרא אברהם למקום ה' יספק (פסוק 14). לפיכך יש לנו עוד שם חושף אופי של אלוהים: יהוה-יירה .

הציווי של אלוהים להקריב את יצחק היה לחזות את הקרבתו של אלוהים את בנו שלו. סיפור אברהם מציג את הוראת הברית החדשה על הכפרה, הקרבת הקורבן של האדון ישוע על הצלב עבור חטא האנושות. הנה כמה מההקבלות בין קורבן יצחק לקורבן המשיח:

• קח את בנך, בנך יחידך, אשר אתה אוהב (בראשית כב,ב); כי אלוהים כל כך אהב את העולם שהוא נתן את בנו האחד והיחיד (יוחנן ג':16).

• לכו לאזור מוריה. הקריב אותו שם (בראשית כב,ב); מאמינים שבאותו אזור נבנתה העיר ירושלים שנים רבות לאחר מכן. ישוע נצלב באותו אזור שבו הונח יצחק על המזבח.

• הקריב אותו שם כעולה (בראשית כב,ב); המשיח מת על חטאינו על פי כתבי הקודש (הראשונה לקורינתים ט”ו:3).

• אברהם לקח את העצים לעולה והניח אותו על בנו יצחק (בראשית כב, ו); ישוע, נושא את הצלב שלו, הלך לגולגולת (יוחנן 19:17).

• אבל איפה הכבש לעולה? (בראשית כב, ז); יוחנן אמר, הבט, הכבש של אלוהים, הלוקח את חטא העולם! (יוחנן א':29).

• אלוהים בעצמו יספק את הכבש (בראשית כב, ח); ישוע דומה לכבש ללא רבב בפיטר א' 1:18–19 ולטלה שנרצח בהתגלות ה':6.

• יצחק, שככל הנראה היה צעיר בזמן הקרבתו, פעל בצייתנות לאביו (בראשית כב:ט); לפני הקרבתו, ישוע התפלל, אבי, אם זה אפשרי, יהי רצון שייקח ממני את הכוס הזו. אך לא כרצוני, אלא כרצונך (מתי כ'ו:39).

• יצחק קם לתחייה באופן מובן, וישוע במציאות: אברהם נימק שאלוהים יכול להקים מתים, ובאופן מובן, הוא אכן קיבל את יצחק בחזרה מהמוות (עברים י'א:19); ישוע נקבר, ו. . . הועלה ביום השלישי על פי כתבי הקודש (הראשונה לקורינתים ט'ו:4).

מאות שנים רבות לאחר ציווי אלוהים לאברהם להקריב את יצחק, אמר ישוע, אברהם אביך שמח מהמחשבה לראות את יומי; הוא ראה את זה ושמח (יוחנן ח:56). זוהי התייחסות לשמחתו של אברהם לראות את האיל לכוד בסבך בבראשית כ'ב. איל זה היה התחליף שיציל את חייו של יצחק. לראות את האיל הזה היה, בעצם, לראות את יום המשיח, התחליף לכולנו.

Top