מדוע שאל נתנאל, האם משהו טוב יכול לצאת מנצרת (יוחנן א' 46)?

מדוע שאל נתנאל, האם משהו טוב יכול לצאת מנצרת (יוחנן א' 46)? תשובה



ביוחנן א' 46, נתנאל שואל את השאלה האם משהו טוב יכול לצאת מנצרת? בהתחלה זו נראית כמו שאלה מוזרה, אבל היא חושפת הרבה על ההשקפה היהודית הן של העיר נצרת והן באזור הגליל.

החל מיוחנן 1:35, ישוע מתחיל לקרוא לתלמידיו הראשונים, כולל נתנאל. יום אחרי שישוע הוטבל, הוא נמצא עם יוחנן המטביל ותלמידיו של יוחנן. יוחנן משמיע את ההכרזה, הנה, הכבש של אלוהים! (יוחנן א':36). לאחר הכרזה זו, שניים מתלמידיו של יוחנן מתחילים ללכת בעקבות ישוע. אחד מאותם תלמידים הוא אנדרו, אחיו של שמעון פטרוס. אנדרו מאחזר את פיטר כדי שיוכל לעקוב אחרי ישו גם כן. לאחר מכן, ישו נכנס לאזור הגליל וקורא לפיליפ שמוצא אז את נתנאל. פיליפוס מכריז לנתנאל, מצאנו את זה שמשה כתב עליו בתורה, ועליו כתבו גם הנביאים - ישוע מנצרת בן יוסף (יוחנן א' 45). תגובתו הספקנית של נתנאל היא זו שנמצאת ביוחנן א':46, האם משהו טוב יכול לצאת מנצרת?



נצרת הייתה עיר כ-55 קילומטרים צפונית לירושלים. בתקופתו של ישו, היהודים מנצרת, עיר באזור הגליל, העריכו נמוך. זה לא נראה טוב יותר בשום מקום אחר בכתובים מאשר דרך השאלה של נתנאל, האם משהו טוב יכול לצאת מנצרת?



ההשקפה הנמוכה של נצרת חשובה בהבנת טענתו של מתי שישוע הגשים את מה שנאמר באמצעות הנביאים, שהוא ייקרא נצרת (מתי ב':23). שום דבר בברית הישנה לא אומר במפורש שישוע יהיה מנצרת, אז על מה מדבר מתי? סביר להניח שמתיו מתכוון לאותן נבואות בנוגע למשיח שמגלות כיצד אחרים יתעבו אותו ויתייחסו אליו בצורה גרועה - תהילים כ'ב:6-7 וישעיהו ל'ג:3, למשל.

תהילים 22:6–7 מתאר את המשיח כמי שבוז על ידי כולם, מתעב על ידי האנשים כשהם מטיחים עלבונות, מנענע בראשם. ישעיהו 53:3 מתאר את המשיח כמתעב ונדחה על ידי האנושות. יתכן שהקטעים הללו הם הנבואות שאליהן רומז מתיו באמירתו הוא ייקרא נצרת.



השאלה המלגלגת של נתנאל, האם משהו טוב יכול לצאת מנצרת? מבשרת את העובדה שאחרים ילעגו לישוע ביתר שאת (השוו יוחנן ז':42). נתנאל שואל את השאלה כי המשיח נתפס כמי שיציל את ישראל מדיכוי. המשיח המיוחל היה אמור להיות מוערך ביותר. אז למה שהוא יבוא ממקום כמו נצרת?

האם משהו טוב יכול לצאת מנצרת? התשובה המפתיעה היא כן. אלוהים בחר שהבן שלו, מושיע העולם, יחיה בנצרת. אלוהים בחר בשטויות שבעולם כדי לבייש את החכמים; אלוהים בחר בדברים החלשים שבעולם כדי לבייש את החזקים. אלוהים בחר בדברים השפלים של העולם הזה ובדברים הבזויים - ובדברים שאינם - כדי לבטל את הדברים שיש (לקורינתיים א':27–28). אנו רואים זאת לעתים קרובות בכתובים: יוסף, רות, גדעון ודוד התחילו כולם במקומות נמוכים ובזויים, אך אלוהים בחר בהם והשתמש בהם בדרכים גדולות.

ישוע היה טיפש וחלש ושפל ובזוי להערכת העולם הזה (השווה יוחנן יט:1–5), ולסיום, הוא היה מנצרת. ישוע הוא הדוגמה האולטימטיבית לכך שאלוהים מנצל את החלשים (לפי אמות המידה האנושיות) כדי לבייש את החכמים (גם לפי אמות המידה האנושיות) במטרה לפאר את עצמו.

נתנאל מתחיל את זמנו עם ישוע בשאלה לעגנית בעדינות: האם משהו טוב יכול לצאת מנצרת? אבל הטון שלו משתנה במהרה. לאחר הזדמנות לדבר עם ישוע, נתנאל מכריז, רבי, אתה בן האלוהים; אתה מלך ישראל (יוחנן א' 49).

Top