מדוע שמות 35:2 מחייב עונש מוות על עבודה בשבת?

תשובה



במשפט הפסיפס, בני ישראל שהפרו את הציווי לא לעבוד בשבת עמדו בפני עונש מוות. עונש זה לא רק הדגיש את החשיבות העליונה של קיום יום מנוחה קדוש כאות ליחסי הברית של ישראל עם אלוהים, אלא גם ביסס אמת סמלית לגבי מנוחתו הנצחית של אלוהים.

בשמות ל'ה, ב, כאשר עמדו ישראל להתחיל במלאכת בניית המשכן, כינס משה את כל העם ואמר: ששת ימים יש לעשות מלאכה, אבל היום השביעי יהיה יום קדשכם. יום מנוחת שבת לה'. מי שעושה בזה עבודה צריך להורגו. קטע זה חוזר על שמירת השבת שנתן ה' לישראל באמצעות משה בשמות ל'א:12–18 ומקודם בשמות כ'ח:8–11 ובשמות טז:21–26.



שמירת השבת הייתה סימן חשוב לברית בין אלוהים לעמו. אי קיום סמל קריטי זה של הברית היה הפרה כה חמורה של מערכת היחסים, עד שנגזר עליה עונש מוות. עד לנקודה זו, לישראל היה רקורד מוכח של שכחה או אי ציות לפקודות אלוהים. בהתרגשות של האנשים להתחיל בבניית המשכן, היה הכרחי שהפולחן לא יתעלם אפילו כדי לעשות עבודה ראויה לשבח. לפיכך, עונש המוות הדגיש את חומרת השמירה על הנאמנות להתחייבות החגיגית בין העם לאל.



שמירת השבת הייתה אות עבור עם ישראל, אך יש לה גם משמעות סמלית לכל מי שנמצא בברית עם ה'. מאמיני הברית החדשה נמצאים תחת ברית חדשה ואינם נדרשים עוד לשמור את השבת כיום חוקי עם כללים על אי עבודה; עם זאת, העיקרון של תעדוף זמן לעבוד ולכבד את אלוהים נשאר. כאשר אנו נותנים את הבכורה לאלוהים, אנו מודים לעצמנו ולאחרים שהוא אדון על עבודתנו, זמננו וחיינו.

כדי להבין היטב את המשמעות הרוחנית של השבת, יש צורך לראות את הקשר שלה לשאר ה'. ספר הבריאה מתעד שאלוהים, לאחר שברא את השמים ואת הארץ בשישה ימים, נח ביום השביעי (בראשית ב':2-3). מנוחתו זו של אלוהים מלמדת אותנו שהבורא בחן דוגמה כיצד אנו ברואים שלו צריכים לבלות וליהנות מיום מנוחה קבוע מעמלנו. אבל יש משמעות עמוקה יותר לביטוי הזה. מנוחתו של אלוהים מצביעה על מנוחה רוחנית עבורנו - שמחת השמים לנצח עם אלוהים - שמגיעה דרך אמונה בישוע המשיח וציות לו (עברים ד':1-10). אם לא נחים בעבודתו המוגמרת של ישוע המשיח על הצלב, אנחנו נשארים מתים מבחינה רוחנית.



תחת הברית הישנה, ​​העם היהודי עמל כדי להפוך את עצמו מקובל על אלוהים אך, כמובן, לא היה מסוגל לקיים את כל חוקי אלוהים. הקורבנות הנדרשים על פי החוק היו צריכים לחזור שוב ושוב כדי לאפשר לחוטאים להתקרב לאל קדוש. המערכת המשוכללת אך הבלתי מספקת תוכננה להצביע על המשיח, ישוע המשיח, שיקריב פעם אחת קורבן אחד לחטאים. לאחר שישוע השלים את שליחותו בגולגולת, הוא התיישב ונח לימינו של אלוהים (עברים י':1-14). בגלל עבודתו שהושלמה של ישו על הצלב, המאמינים אינם צריכים עוד לעמול כדי להיות צודקים עם אלוהים, אלא יכולים להיכנס למנוחתו (עברים ט':11–14). ישוע הוא מנוחת השבת שלנו, ובו אנו מפסיקים מעמלנו ומוצאים מנוחה שלמה מהמאמץ העצמי שלנו. אנו נחים במשיח, לא רק יום אחד בשבוע, אלא תמיד. התוצאה של המשך עבודתנו כשאנחנו צריכים לנוח במשיח היא מוות - המבשר על עונש המוות עבור בני ישראל העובדים בשבת.

עבור ישראל, שמירת השבת הייתה סימן לציות לברית ה'. מי שלא שמר שבת בהפסקת העבודה הוכיח במעשיהם בגלוי שאינם שותפים להסכם. מאידך גיסא, מי ששומר שבת נאמנה עשה הצגה פומבית של נאמנותם הנחרצת לריבונו של השבת. השבת השבועית היא גם תזכורת סמלית למנוחתו האלוהית, הנצחית, ועונש המוות על עבודה בשבת הצביע על גורלם של כופרים שמסרבים להיכנס למנוחת האל באמצעות מותו המכפר של ישוע המשיח על הצלב.

Top