מדוע אומר משלי י'ב:25 שחרדה גורמת לדיכאון?

תשובה



משלי יב:25 אומר, חרדה בלב האדם גורמת לדיכאון, אבל מילה טובה משמחת אותה (NKJV). בעוד שישנן סיבות שונות לדיכאון, סולומון מזהה סיבה חשובה, חרדה. חרדה מכבידה על הלב (NIV).

משלי יב מלמדים את ההבדלים בין חוכמה וטיפשות לבין טוב ורע בשורה של הצהרות מנוגדות. פתגמים אלו נוגעים בתחומי חיים רבים, כולל משמעת אוהבת מול תוכחה שונאת (משלי יב, א), טוב מול רע (משלי יב, ב), רשע מול צדקה (משלי יב, ג), מעולה מול בושה. אישה (משלי יב, ד), מחשבות נכונות מול עצות רשעות (משלי יב, ה), דברי רשעים מול פי ישרים (משלי יב, ו), אריכות ימים של צדיקים מול קוצר רשעים ( משלי יב, ז), תובנה מול חשיבה מעוותת (משלי יב, ח), ענווה מול כבוד עצמי (משלי יב, ט), יחס צדיק לבעלי חיים מול אכזריות (משלי יב, י), חריצות מול בטלה ( משלי יב, יא), רצונות רשעים מול פירות צדיקים (משלי יב, יב), ושפתיים חטאות מול צדיקות (משלי יב, יג). משלי יב:14 הוא אבן יסוד לניגודים בפסוקים 1–13, המסכם שמילים ומעשים נושאים פרי.



משלי יב:15–27 מציע רשימה נוספת של ניגודים, כאשר משלי יב:28 מסכם שדרך הצדק מקדמת חיים ולא מוות. בחלק זה של ניגודים התנ'ך אומר לנו שחרדה גורמת לדיכאון (משלי יב:25). הניגודים הממחישים את היתרונות של צדקה על פני רוע כוללים את זריזותו של שוטה לכעס מול הסתרת קלון של אדם נבון (משלי יב:16), דיבור אמת מול עדות שקר (משלי יב:17), דיבור בפזיזות מול לשון המרפא של חכמים (משלי יב, יח), שפתי אמת מתבססות לעד מול זמניות שפתות שקר (משלי יב, יט), תכנון רשע מול עצה שלווה ושמחה (משלי יב, כ), צרות של. רשעים מול הגנה על צדיקים (משלי יב, כא), שפתיים שקרניות מול עיסוק נאמנה (משלי יב, כב), הסתרת דעת נבונה מול הכרזת איוולת (משלי יב, 23), חריצות מול רפיון. (עצלות) (משלי יב, כ'ד), חרדה הגורמת לדיכאון מול מילים טובות הגורמות לשמחה (משלי יב, כ'ה), הדרכת צדקה של חבר מול רשע מוביל שולל (משלי יב, כ'ו), עצלות מול חריצות. (משלי יב:27). כל הניגודים הללו מראים שצדקה היא טובה מעשית (משלי יב:28).



ההקשר עוזר לנו להבין מדוע התנ'ך אומר לנו שחרדה גורמת לדיכאון. דרך הצדק היא לא רק הדרך הנכונה ללכת, אלא היא גם מציעה יתרונות מעשיים רבים. לדוגמה, חרדה גורמת לדיכאון, אך מילים טובות משמחות את הלב (משלי יב:25). חרדה היא דאגה, חוסר אמון באלוהים ולקיחת אחריות רבה מדי על הנסיבות. כשאנחנו חרדים, אנחנו אומרים לעצמנו (או מקשיבים לאחרים שאומרים לנו) מילים שמטילות עלינו אחריות שאינה שלנו.

המזמורים עסקו בחרדה ובדיכאון שהיא יכולה להביא. כשהמשורר אומר בדאגה שרגלו החליקה, הוא נזכר שחסדו של אלוהים יחזיק אותו ועידודו של אלוהים הם תענוג (תהלים 94:19–20). במקום אחר, דוד מפציר באלוהים לחפש ולגלות בתוכו מחשבות חרדות (תהילים 139:23). במקביל, הוא מבקש מאלוהים לראות אם יש בי דרך פוגעת, ולהוביל אותי בדרך הנצח (תהלים 139:24, NSB). מזמורי תהילים אלה מכירים בכך שחרדה ממקדת את תשומת הלב לצרות ולא בהבטחותיו של אלוהים, והם מסתכלים אל אלוהים כדי להקל על הדיכאון הנובע מכך.



התנ'ך אומר לנו שחרדה גורמת לדיכאון, אבל בסיום משלי י'ב:25 הוא גם מזכיר לנו שמילה טובה יכולה להביא שמחה. כאשר מעודדים את צאצאי אברהם, אלוהים מזכיר להם שהם לא צריכים להסתכל עליהם בדאגה, אלא עליהם להתמקד באלוהים - אני אלוהיך. אני אחזק אותך ואעזור לך; אגביך אותך בימיני הימיני (ישעיהו ל'א, י). פאולוס מזכיר לנו שעלינו לדאוג לשום דבר אלא להתפלל - התוצאה תהיה שנהנה מהשלווה המדהימה של אלוהים בחיינו (פיליפים ד':6-7), לא משנה כמה הנסיבות שלנו כואבות או קשות. במקום לשאת בעצמנו את משקלם של הקשיים הללו ולהיות חרדים ומדוכאים, אנו יכולים להטיל עליו את החרדה שלנו כי הוא דואג לנו (1 פטרוס ה':7).

Top