מדוע עידוד חשוב כל כך על פי המקרא?

תשובה



אבל עודדו אחד את השני מדי יום, כל עוד זה נקרא היום, כדי שאף אחד מכם לא יתקשה בתרמית החטא, אומר לנו העברים ג':13. הראשון של תסלוניקים ה':11 אומר, לכן עודדו זה את זה ובנו זה את זה, בדיוק כפי שאתה עושה בפועל. לאורך התנ'ך אנו רואים הוראות לעודד אחד את השני ופסוקים שנועדו לעודד אותנו. מדוע מודגש עידוד בתנ'ך? בעיקר כי עידוד נחוץ להליכת האמונה שלנו.

ישוע אמר לחסידיו, בעולם הזה יהיו לכם צרות. אבל תת לב! התגברתי על העולם (יוחנן טז:33ב). ישוע לא נרתע מלספר לחסידיו על הצרות שיעמדו בפניהם. למעשה, הוא אמר להם שהעולם ישנא אותם (יוחנן 15:18-21; ראה גם מתי י':22-23 ו-2 לקורינתים ב':15-16). אבל תחזיתו העגומה של ישוע הייתה מרוככת בתרועות; הוא עקב אחר תחזית הצרות שלו במילת עידוד נוצצת: הוא התגבר על העולם. ישוע גדול מכל צרה שאנו מתמודדים איתנו.



ללא עידוד, הקושי הופך לחסר משמעות, והרצון שלנו להמשיך הולך ופוחת. אליהו הנביא נאבק במפח נפש (מלכים א' יט, ג-י), וכך גם אנחנו. חשוב לזכור שהמאבק שלנו הוא לא נגד בשר ודם, אלא נגד. . . הכוחות של העולם האפל הזה ונגד כוחות הרשע הרוחניים בעולמות השמים (אפסים ו':12). האמת הזו הופכת את העידוד לחשוב עוד יותר. זה לא רק שאנחנו מתמודדים עם מורת רוחו של העולם; אנחנו לכודים על הכוונת של קרב רוחני. כאשר אנו מעודדים במשיח, יש לנו כוח ללבוש את השריון הרוחני שלנו ולהישאר איתנים (ראה אפסיים ו':10-18).



אפילו במקומות שבהם הנוצרים אינם חווים רדיפה גלויה או שנאה, כולנו יודעים שהחיים יכולים להיות קשים. ייאוש אינו חוויה אנושית נדירה. לפעמים, ההכרה שיש משמעות בדברים הנראים חסרי משמעות שאנחנו עושים, נראית כמעט בלתי אפשרית. אולי נרצה לוותר. אולם מי שקורא לנו נאמן, והוא נותן לנו את הכוח להיות נאמנים גם כן (לקורינתיים א':9).

אדם בכנסייה הקדומה בשם יוסף קיבל את הכינוי ברנבאס, שפירושו בן העידוד (מעשי השליחים ד':36). איזו ברכה היה ברנבס למאמינים של ימיו! בעידודו של ברנבא, השליח פאולוס התקבל לראשונה על ידי הכנסייה בירושלים (מעשי השליחים ט':27). בעידודו של ברנבא, ניתנה למרק הזדמנות שנייה לאחר כישלון מחפיר (מעשי השליחים י'ג:13; ט'ו:39).



עידוד מקל על החיים בעולם שנפל בדרך קדושה. עידוד מקל על האהבה כפי שישוע אהב (ראה יוחנן י'ג:34-35). עידוד נותן תקווה (רומים ט'ו:4). עידוד עוזר לנו לעבור זמנים של משמעת ומבחן (עברים יב:5). עידוד מטפח סבלנות וטוב לב (ראה ה-1 לקורינתים 13:4-7 וגלטים ה':22-26). עידוד מקל להקריב את הרצונות שלנו למען קידום מלכות אלוהים. בקיצור, עידוד מקל על החיים הנוצריים.

ללא עידוד, החיים ירגישו עד מהרה חסרי טעם ומכבידים. ללא עידוד, אנו יכולים להיות המומים מהכאבים האמיתיים של חיינו. בלי עידוד, אנחנו מרגישים לא אהובים. ללא עידוד, אנו מתחילים לחשוב שאלוהים הוא שקרן או שאינו מודאג מהרווחה שלנו. אז התנ'ך אומר לנו לעודד אחד את השני, להזכיר זה לזה את האמת שאלוהים אוהב אותנו, שאלוהים מכשיר אותנו, שאנחנו יקרים, שהמאבקים שלנו שווים את זה.

עידוד מהתנ'ך נותן לנו את הרצון להמשיך. זוהי הצצה לתמונה הרחבה יותר. זה יכול למנוע שחיקה. זה יכול להציל אותנו מלהאמין בשקרים (הונאה של החטא). עידוד עוזר לנו לחוות חיים בשפע (ראה יוחנן י':10).

משלי טז:24 אומר, מילים נעימות הן חלת דבש, מתוקות לנפש ומרפאות לעצמות. דבר אלוהים מלא בעידוד. אכן מילים נעימות.

Top