מדוע 'לא תנאף' מופיע בעשרת הדברות?

תשובה



לפני שנוכל לענות על שאלה זו, עלינו להבהיר את ההגדרה של ניאוף. המילון מגדיר ניאוף כאקט מיני מרצון בין אדם נשוי לאדם שאינו בן זוגו. התנ'ך יסכים להגדרה זו. בויקרא יח,כ, אמר הקב”ה למשה אל תקיים יחסי מין עם אשת רעך ותטמא בה, ובדברים כ”ב כ”ב אנו מוצאים הגדרה דומה: אם נמצא אדם שוכב עם אשת איש אחר, שניהם. הגבר ששכב איתה והאישה חייבים למות. ברור מהגדרות אלו שניאוף מתייחס לאיחוד מיני בהסכמה. מה שלא ברור במפורש הוא האם שני בני הזוג באיחוד המיני האסור הזה נשואים או לא. הציוויים המקראיים אוסרים על גבר לקחת אשת איש אחר, אך לא מציינים אם הגבר נשוי או לא. כך או כך, ניתן לומר בבטחה שאם אדם נשוי מחפש ברצון מפגש מיני עם אדם אחר, בין אם גם אותו אדם נשוי ובין אם לאו, שני האנשים אשמים בביצוע ניאוף.

הסיבות של אלוהים לכינון מצוותיו נגד ניאוף הן כפולות. ראשית, אלוהים הקים את מוסד הנישואין כנמצא בין גבר אחד לאישה אחת (בראשית ב':24; חזר על ידי ישוע במתי 19:5 ובקטעים מקבילים). אלוהים ברא את הנישואים כדי להיות אבן הבניין של בריאתו ושל החברה. גם לאחר הנפילה (בראשית ג'), הנישואין הם עדיין איחוד קדוש והיסוד לחברה. בנישואין, הביטוי המלא של צלם אלוהים בא לידי ביטוי כאשר הגבר והאישה משלימים ומשלימים זה את זה. המקרא גם מלמד אותנו שנישואים הם הכלי שבאמצעותו תכנן אלוהים את ההולדה של המין האנושי ושימור צאצאים אלוהיים (בראשית א':28, 9:1; מלאכי ב':15). עם פרמיה כזו המונחת על נישואין, אין זה פלא שאלוהים יבקש להגן על האיחוד הזה מפני טומאה (עברים יג:4), ובכך אוסר ניאוף, שהוא הפרה של איחוד הנישואין הקדוש.



הסיבה השנייה לציווי מצויה בויקרא יח, א-ה. כעם הנבחר של אלוהים, בני ישראל היו אמורים לשקף את אופיו של אלוהים בארץ המובטחת. אלוהים ציווה על עמו להיות קדוש כי הוא קדוש (ויקרא יא:44), וחלק מחיי הקודש הוא טהרה מינית. אלוהים לא רצה שעמו יחקה את התנהגות המצרים שמהם הציל אותם, וגם אלוהים לא רצה שעמו יעתיק את התנהגות העם שאליו הוא מביא אותם. המשמעות הייתה שניאוף (וחטאים מיניים אחרים) היו דבר שבשגרה בארצות שבהן היו והלכו בני ישראל.



אז עכשיו אנחנו יודעים מה זה ניאוף ולמה אלוהים הנהיג את הפקודה הזו. לבסוף, עלינו ללמוד למה אלוהים התכוון בציווי עצמו. כמו בכל עשרת הדיברות, יש דברים שאנחנו צריכים להימנע מלעשות (החלק השלילי של הפקודה) ודברים שאנחנו צריכים לעשות (החלק החיובי של הפקודה). החלק השלילי של הפקודה מובן מאליו: אל תנאף. עם זאת, יש בפקודה זו יותר מאשר הימנעות פשוטה ממערכות יחסים מחוץ לנישואין. אפשר להעלות את הטיעון שעטופים באיסור זה הם כל מיני חטאים מיניים (כגון גילוי עריות, זנות, הומוסקסואליות וכו'), וניתן לטעון את הטיעון הזה על בסיס פרקים כמו ויקרא י'ח. חשובה גם ההימנעות. דברים שיובילו או יפתו אדם לשקול ניאוף, כגון מניעת זכויות זוגיות מיותרת (הראשונה לקורינתים ז':1-5). ישוע, בדרשת ההר שלו, הבהיר עוד יותר את הצו הזה (מתי ה':27-30) על ידי הכללת כל מיני מחשבות תאוותניות. לפנטז על קיום יחסי מין עם מישהו זהה, בעיני אלוהים, לביצוע ניאוף בפועל. לכן, עלינו להימנע מכל הדברים שיצרו בתוכנו מחשבות תאוותניות (למשל, שירים מרמזים, סרטים חושניים, פורנוגרפיה וכו'). עלינו גם להימנע מלבוש לא צנוע או מכל דבר שעלול לגרום לאח או אחות באלוהים למעוד באזור זה (1 טימותיוס ב':9; א' פטרוס ג':3).

החלק החיובי של הפקודה יגרום לעשיית ההפך ממה שהציווי אוסר: צניעות בגוף, בנפש, במילים ובפעולה; שמירה על מה שאנו קולטים בעינינו ובשאר החושים; גישה של מתינות ושליטה עצמית (כלומר, מתינות); בהבחנה לגבי החברה שאנו שומרים; לבוש צנוע; ומילוי נדרי הנישואין שלנו בכל הנוגע ליחסים מיניים וחיים משותפים. בנוגע לחטא המיני, השליח פאולוס אמר: ברח מחוסר מוסריות מינית. כל חטא אחר שאדם מבצע הוא מחוץ לגוף, אך האדם חסר המוסריות חוטא לגופו שלו (הראשונה לקורינתים ו':18). כשמדובר בחטא מיני, דרך הפעולה הטובה ביותר היא להסיר את עצמנו מהפיתוי ולהימנע לחלוטין ממצבים כאלה.



ניאוף הוא השחתה מוחלטת של יצירת הנישואים הטובה של אלוהים. באמצעות חטא הניאוף, השטן מפתה אותנו לחפש הגשמה מינית בדרכים אחרות מאלה שהורה אלוהים - בגבולות הנישואים המונוגמיים וההטרוסקסואלים. ניאוף קורע את מרקם החברה כי הוא קורע לגזרים נישואים ומשפחות שהם אבני הבניין של החברה. חוק אלוהים בכלל, והדיבר השביעי בפרט, נתפס כסטנדרט להתנהגות נוצרית.

Top