מדוע הייתה האש במזבח בערה ברציפות (ויקרא ו, יג)?

תשובה



ספר ויקרא מזכיר כמה פעמים שהאש במזבח הייתה אמורה לבעור ברציפות. אלוהים רצה שם אש תמידית, ובטח הייתה לו סיבה לכך.

לפני מתן התורה, אלוהים נראה למשה בלהבות אש מתוך סנה. משה ראה שלמרות שהסנה בוער הוא לא נשרף (שמות ג, ב). אלוהים בחר במראה של אש מתמשכת כשקרא למשה להוציא את העם ממצרים לארץ חדשה. מאוחר יותר, כאשר הוציא אלוהים את בני ישראל ממצרים, הוא הופיע כעמוד אש בלילה (שמות יג:21–22).



ואז הגיע החוק. מחוץ למשכן נצטווה לבער את האש לעולה; מעולם לא היה צריך לכבות אותו. ויקרא ו,יג מורה, יש לשמור על האש על המזבח כל הזמן; אסור שהוא ייצא החוצה. זה מוזכר שלוש פעמים בפרק זה (פסוקים 9, 12, 13).



אחת הסיבות שהאש המתמשכת הייתה כל כך חשובה היא שהיא הודלקה ישירות על ידי אלוהים: אש יצאה מפני יהוה וכילתה את העולה ואת חלקי השומן על המזבח. וכאשר ראו זאת כל העם, צעקו שמחה ונפלו על פניהם (ויקרא ט, כד). האש על המזבח, אפוא, שימשה תזכורת מתמדת לכוחו של אלוהים. זו הייתה מתנה משמיים. שום מקור אש אחר לא היה מקובל על אלוהים (ראה במדבר ג':4).

האש הזו ייצגה גם את נוכחותו של אלוהים. אלוהים הוא אש אוכלת (דברים ד:24). תהילת שכינה נראתה באש על מזבח העולה. נוכחות מתמשכת זו של אלוהים הזכירה לבני ישראל שהישועה היא של ה'. את הכפרה בקורבן העולה ניתן היה לעשות רק באמצעותו.



בברית החדשה, יוחנן המטביל חזה שהמשיח יטביל ברוח ובאש (מתי ג':11; לוקס ג':16). האש שימשה סימן לשיפוט ולעידון, אך היא גם מזכירה לנו את בואו של רוח הקודש בחג השבועות בצורה של לשונות של אש (מעשי השליחים ב':3).

האש האלוהית הבוערת ללא הרף על מזבח הקורבנות עזרה להזכיר לבני ישראל את המציאות של נוכחות אלוהים ואת הצורך שלהם באלוהים. האש הקדושה נמשכה לאורך 40 השנים במדבר וכנראה מעבר לכך, שכן פולחן המשכן נמשך עד לתקופת שלמה המלך ולבניין המקדש היהודי. כאשר נחנך המקדש, אלוהים שוב הדליק את האש על המזבח (דברי הימים ב' ז, א').

Top