מדוע היה פולחן הבעל והאשרה מאבק מתמיד עבור בני ישראל?

תשובה



לאורך הברית הישנה בתנ'ך, אנו מוצאים מה שנראה כמגמה מבלבלת של עבודת אלילים בקרב בני ישראל, שנאבקו במיוחד בפולחן הבעל והאשרה (או עשתורת). אלוהים ציווה על ישראל לא לעבוד אלילים (שמות כ':3; דברים ה':7) - אכן, הם היו צריכים להימנע אפילו מלהזכיר שם אל כוזב (שמות כ'ג:13). הם הוזהרו שלא להתחתן עם העמים האליליים ולהימנע מנוהגים שעלולים להתפרש כטקסי פולחן אליליים (ויקרא כ':23; מלכים ב' י'ז:15; יחזקאל יא:12). ישראל הייתה אומה שנבחרה על ידי אלוהים לשאת יום אחד את מושיע העולם, ישוע המשיח. עם זאת, אפילו עם כל כך הרבה רכיבה על מורשתם ועתידם, ישראל המשיכה להיאבק בעבודת אלילים.

לאחר מות יהושע, פולחן הבעל והאשרה הפך למגפה על בני ישראל והיה בעיה נצחית. הבעל, המכונה גם אל השמש או אל הסערה, הוא שמו של האלוהות הגברית העליונה שסגדו לו על ידי הפיניקים והכנענים הקדומים. אשרה, אלת הירח, הייתה האלוהות הנשית העיקרית שסגדו לסורים, הפיניקים והכנענים הקדמונים. בני ישראל התרשלו להקשיב לאזהרת ה' שלא להתפשר עם עובדי אלילים. הדורות שלאחר מכן שכחו את האל שהציל אותם ממצרים (שופטים ב':10–12).



כמובן, תקופת השופטים לא הייתה הפעם הראשונה שישראל התפתה לעבודת אלילים. בשמות 32 אנו רואים כמה מהר ויתרו בני ישראל על שובו של משה מהר סיני ויצרו לעצמם אליל זהב. יחזקאל 20 חושף סיכום של ענייני בני ישראל עם אלילים ורחמיו הבלתי פוסקים של אלוהים על ילדיו (ראה גם שמואל א' ו-ב', מלכים א' ו-ב', דברי הימים א' ו-ב').



באשר למה עבודת הבעל והאשרה באופן ספציפי הייתה בעיה כזו עבור ישראל, ישנן כמה סיבות שאנו יכולים לצטט: ראשית, פולחן הבעל והאשרה החזיק בפיתוי של מין אסור, שכן הדת הייתה כרוכה בזנות פולחנית. זה בדיוק מה שאנו רואים בתקרית בעל פעור, כשהגברים החלו להתמכר לאי-מוסריות מינית עם נשים מואביות, שהזמינו אותן לקורבנות לאלוהיהם (במדבר כ'ה:1–2). במהלך הפרשה הזו הביא בן ישראל בשם זמרי בחוצפה אשה מדיינית למחנה והלך ישר לאוהלו, שם החלו השניים לקיים יחסי מין (פסוקים ו'-ח', י'ד).

סיבה נוספת לכך שעבודת הבעל והאשרה הייתה בעיה נצחית עבור ישראל היא בגלל מה שאפשר לכנות לחץ חברתי לאומי. ישראל רצה להיות כמו שאר העמים (ראה שמואל א' ח:5, 20). שאר העמים סגדו לבעל ואשרה, ולכן רבים מבני ישראל חשו משיכה לעשות את אותו הדבר.



כמובן, איננו יכולים להתעלם מעובדת הפיתויים של השטן ומהחטא הבסיסי של האנושות. אויב נפשנו פיתה את ישראל לעבוד אלילים; הקורבנות שהוקרבו לבעל ואשרה היו באמת קורבנות לשדים (לקורינתיים א' 20). רצונותה העיקשת של האנושות פועלת במקביל לפיתויי השטן וגורמת לנו לקפוץ על כל הזדמנות למרוד באלוהים. כך נטשו ישראל שוב ושוב את מצוותיו של אלוהים, למרות אובדן ברכותיו של אלוהים, ורדפו אחר הבעלים והאשרות עד להשמדתם.

ספר הושע משתמש בצורה נאותה בניאוף כמטאפורה בתיאור הבעיה של ישראל עם עבודת האלילים. בני ישראל נלכדו במעגל קסמים של עבודת אלילים, ענישה, שיקום, ואז סליחה, ולאחר מכן חזרו לאליליהם פעם נוספת. סבלנותו של אלוהים עם ישראל היא בלתי נתפסת בסטנדרטים אנושיים; טבעו של אלוהים הוא תמצית האהבה, והוא נותן לבניו ולבנותיו הזדמנויות לחזור בתשובה (יוחנן א' ד':8; הרומים ח':38–39; פיטר ב' ג':9).

בעיית פולחן הבעל והאשרה נפתרה לבסוף לאחר שאלוהים סילק את ישראל מהארץ המובטחת. בשל עבודת האלילים של בני ישראל והתעלמותם מהחוק, הביא אלוהים את אומות אשור ובבל נגדם במעשה משפט. לאחר הגלות הושבו ישראל לארץ, והעם לא התרפק שוב באלילים.

בעוד שהנוצרים היום עשויים למהר לשפוט את בני ישראל על עבודת האלילים שלהם, עלינו לזכור שאלילים לובשים צורות רבות. חטאי אלילים עדיין מפתים ומפתים את המאמין של ימינו (רומים ג':23; יוחנן א':8–10), אם כי אולי הם קיבלו צורות חדשות. במקום צורות עתיקות של הבעל והאשרה, אנו מכבדים כיום רכוש, הצלחה, הנאה פיזית ושלמות דתית עד לזלזול באלוהים. כשם שאלוהים הטיל משמעת על בני ישראל על עבודת האלילים שלהם וסלח להם כשחזרו בתשובה, הוא ילמד אותנו באדיבות וירחיב את הצעת הסליחה במשיח (עברים י'ב:7–11; א' יוחנן א':9; פיטר ב' ג':9).

Top