מדוע היו הפלשתים ובני ישראל תמיד במלחמה?

תשובה



נראה שלא משנה לאן תפנו בברית הישנה, ​​ישראל נלחמת בפלשתים. אמנם זו הגזמה קלה - היו קרבות גם עם עמים אחרים - זה נכון שלישראל ולפלשתים היה חלקם בהתרוצויות. הפלשתים היו עם קדום, הרשומים ברשומות של אלה שיצאו מבן נח חם לאחר זמן המבול (בראשית י':14). אברהם ויצחק קיימו אינטראקציה עם הפלשתים בכנען (בראשית כ'א:33–34). אבל בימי יציאת מצרים הבטיח ה' שארץ ישראל תכלול את שטח הפלשתים (שמות כ'ג, ל'א); המשמעות של הבטחה זו הייתה שסכסוך כלשהו יצטרך להתרחש כדי שישראל תעקור את הפלשתים.

כשיהושע היה זקן, הוא הזכיר את ארץ הפלשתים כאחד האזורים שנותרו להביס על ידי ישראל (יהושע יג, א-ג). מכיוון שהפלשתים לא הוסרו לגמרי, ישראל התמודדה מולם כאויבים נצחיים.



בתקופת השופטים בישראל, הפלשתים היו לעתים קרובות קוץ בעיני ישראל. יפת, שמגר ושמשון נלחמו כולם בפלשת. הקרבות בין ישראל לפלשתים נמשכו בימי אלי ולאחר מכן פרצו בסכסוך בין דוד לגוליית, קרב שנערך בתוך סכסוך ישראלי-פלישתי גדול יותר (שמואל א' יז). דוד הביס את גוליית, ויזם ניצחון גדול לישראל, אך ההיסטוריה של ישראל והפלשתים לא הושלמה.



במהלך מלכותו של שלמה בישראל, הפלשתים הוכנעו, אך הנביאים המאוחרים מציינים שהפלשתים המשיכו להילחם נגד ישראל. הפלשתים נהרסו על ידי אותה ממלכה אשורית שכבשה את ישראל (מלכים ב' י'ח:33–35). פלשת לא נהרסה כליל עד לתקופת האימפריה הבבלית והפרסית.

מהעברי הראשון, אברהם, ועד לגירוש יהודה לבבל, היו הפלשתים אויב קבוע של ישראל. הסכסוך היה על יותר מאשר על אדמה; זה היה כרוך בתפיסות עולם שונות. בניגוד לבני ישראל, הפלשתים שירתו אלוהויות מעשה ידי אדם והיו ידועים כעם אלים ולוחם.



שבעה קרבות גדולים בין ישראל לפלשתים מתועדים בברית הישנה. הם כוללים את קרב שפלה (דברי הימים ב' כ'ח), קרב אפק (שמואל א' ד'), קרב אבן-עזז (שמואל א' ז' 13–14), הקרבות במכמש (שמואל א' י'ד), הקרב. מעורבים בדוד וגוליית (שמואל א' יז), הקרב בהר הגלבוע (שמואל א' ל'א), ותבוסת חזקיהו את הפלשתים (מלכים ב' יח:5–8).

התבוסה הסופית של הפלשתים לא נבעה מכוחה או מיכולתה הצבאית של ישראל. כפי שאומר תהילים פ'ד, ג, לא בחרבם זכו בארץ, וזרועם לא הביאה להם ניצחון; זו הייתה יד ימיך, זרועך ואור פניך, כי אהבת אותם.